עולמו הרוחני של האדם המחפש פשר לחיים מתנהל לרוב בפינג-פונג, רצוא-ושוב, בין עולמו הפנימי לעולם החיצוני. מתוך התבוננות בעולם, באנשים ובספרים נוצרת בו התרחשות פנימית המגלה בו צדדים חדשים שלא הכיר. עבור האדם היהודי השיא של התרחשות הזו קורה בעת לימוד תורה. בין אם זה לימוד בחברותא בין שני רעים, בין אם זה שיעור מפי מוסר כריזמטי יותר או פחות ובין אם זה בלימוד שבין האדם הלומד לספר עתיק ולאלוהיו. זהו מנהגו של עולם. אך צדיק ייחודי ועצמאי כר' נחמן לא עוצר שם. הוא לא מסתפק בתורה הכתובה ובזו העוברת בעל פה מדור לדור; זהו ביתו היציב כמובן, משם הוא יוצא ולשם הוא חוזר; אלא שלדבריו, הגורם המשפיע ביותר על עולמו הרוחני היה דווקא חלום-חזיון בהקיץ. "וְאָמַר אֲסַפֵּר לָכֶם מַה שֶּׁרָאִיתִי וּתְסַפְּרוּ לִבְנֵיכֶם. אֶחָד הָיָה שׁוֹכֵב עַל הָאָרֶץ וּסְבִיבוֹ הָיוּ יוֹשְׁבִים עִגּוּל וּסְבִיב הָעִגּוּל עוֹד עִגּוּל וּסְבִיב הָעִגּוּל עוֹד עִגּוּל וְכֵן עוֹד כַּמָּה עִגּוּלִים וּסְבִיבָם הָיוּ יוֹשְׁבִים עוֹד כַּמָּה אֲנָשִׁים בְּלִי סֵדֶר… וּבְכָל מָקוֹם שֶׁפָּתַחְתִּי רָאִיתִי פֵּרוּשׁ עַל הַמַּעֲשֶׂה. כָּל זֶה שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ פֶּה אֶל פֶּה. וְאָמַר שֶׁכָּל הַתּוֹרוֹת שֶׁהוּא אוֹמֵר יֵשׁ בָּהֶם רְמָזִים מֵהַמַּעֲשֶׂה הַזּאת." (חיי מוהר"ן, פג). כל רעיון חדש, כל תובנה, כל הנהגה – מקורם באותו חלום.
בספרו החדש, "יהודי בלילה", צולל הרב והמשורר אלחנן ניר אל עולם החלומות של ר' נחמן. ניר ניגש אל החלומות לא כמו פסיכואנליטקאי הבא לפרק את החלום לסמלים ולנתח אותו בשפה קרה וטכנית. הוא קורא בחלום ושומע את הניגון שלו, אם נשתמש בשפתו של ר' נחמן, ומתוך כך מצליח לנגן אותו גם ממקומות חדשים, המקופלים בקרקעית חלומותיו של ר' נחמן. החלומות מהווים מרחב-תודעתי שממנו ניר דולה ומשקה תובנות קיומיות ואינטלקטואליות, המשמעותיות לחיים שלנו כאן, כיום.
כך למשל חלום של ר' נחמן על כלות המרקדות בחתונה שמתקיימת דווקא בבית המדרש לוקח את ניר לדיבור על גילוי העולם הנשי בעולם כגאולה, על המעבר "מאילמות בת אלפי שנים אל הקול והדיבור, מן ההעדר אל נוכחות מנטאלית, היסטורית ודתית" (עמ' 81). כך גם חלום של ר' נחמן על כסא שקיבל במתנה לפני ראש השנה ובו "הָיָה חָקוּק… כָּל צוּרוֹת שֶׁל כָּל בְּרוּאֵי עוֹלָם וְכָל אֶחָד הָיָה חָקוּק עִם בַּת זוּגוֹ אֶצְלוֹ וּבִשְׁבִיל זֶה נַעֲשִׂין תֵּכֶף שִׁדּוּכִים", מהווה פתח לדיבור על אמון של האדם בעצמו ועל היכולת ליצור קשר אמתי עם הזולת. החלום מאפשר לר' נחמן לגשת לראש השנה בצורה חדשה שבלי החלום אולי לא הייתה נחשפת. הוא מאפשר לו לחוות את היום מלא האימה והיראה מתוך תנועת נפש של השלמה ורוגע, של התמקמות דווקא במקום הטבעי והביתי של האדם, בכסא המיוחד לו, ולפגוש בו לא רק את אלהיו אלא גם את עצמו. גילוי זה מאפשר לו להפתח גם אל הזולת, אל האחר: "עצם המפגש עם הנוכחות הראשיתית שמייצג הכיסא, יוצר גל וזרם אדירים אצל כולם. כך מתגלה למול עינינו גל המבקש לפרוץ את מצבר הלבדיות הנעול ואת צינוק האנוכיות מלא החרדות… האמון בזולת עד כדי מסירת העצמי ושחרור השיפוטיות כלפיו אפשריים".
הקריאה בספרו של ניר מהנה ומתגמלת. לתובנות העומק המקוריות מתלוות התייחסויות ודוגמאות ממקורות תרבותיים שונים; שירים של זלדה וציטוטים של מורקאמי, פסיכותרפיסטים כמו ויניקוט וקוהוט לצד הפניות לפילוסופים פוסט-מודרניים כליוטר ופוקו, כל זאת כמובן לצד מקורות תלמודיים, קבליים וחסידיים מגוונים. היכולת הזו לחבר בין ישן לחדש, בין מסורת לקדמה, יוצרת יצירה רעננה ומקורית. מעשה זו דומה במידת מה לאומנות ה – Ready Made של תנועת הדאדא שפעלה בתחילת המאה עשרים. כך למשל גלגל אופניים שמונח על כסא ישיבה, כפי שחיבר האמן מרסל דושאן, יוצרים יחד יצירה חדשה שהיא לא כסא ולא גלגל, אלא משהו חדש ומופלא. כך גם חסידים ופילוסופים היושבים זה לצד זה יוצרים תמונה חדשה ומופלאה, שמגלה רבדים חדשים שלא יכלו להתגלות אחרת.
"צדיק הReady-Made" הוא מונח של אלחנן ניר עצמו. כך הוא מסביר את אחד מחלומותיו של ר' נחמן בו מופיע "צַדִּיק גָּדוֹל מִצַּדִּיקִים הַיְשָׁנִים שֶׁהָיָה מֻחְזָק לְצַדִּיק גָּדוֹל… אַךְ יֵשׁ לוֹ גּוּף מְלֻקָּט מִכַּמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים". עבור ניר זהו צדיק "מסוכסך", שמכיר בכשלים שלו, שאמנם לא מצליח להגיע לשלום פנימי אך מבקש את התיקון בלא הפסק. הוא עמל לקבל את קיומו, גוף שבור ומפוצל זהויות, ובכך לתקנו. קריאה בפרק זה עבור מי שמכיר את דמותו של מורו ורבו של ניר, הרב שג"ר, מגלה שאולי צדיק הרדי-מייד הוא הרב שג"ר בעצמו. כך ניר מעביר את הצדיק מהלך אקסיסטנציאלי תחילה המוביל למבט פוסט-מודרני בסופו, כתהליך שעבר הרב שג"ר: "במקום קיום מפוצל בין קיום ממשי לחשיבה רפלקטיבית עליו, מציע הצדיק – הממיר אידאולוגיה בזהות ואמת באמונה – לחיות ללא שניות; לתפוס את עצמו הקודם למהות… כך הוא מיטיב לזהות את עצמו עם גוף שבור ומפוצל זהויות זה… יש בהסכמה הזו גם צעד מלא ענווה וחירות, צעד שבהפנמתו ניתן להיחשף לעומק שבחיים ההיברידיים על פני אלו רצופי המונולוג ומלאי הוודאות" (עמ' 48).
אולי בדומה לכך, גם היופי והחידוש בחלומותיו של ר' נחמן נובעים מתזוזות קטנות של המרכיבים הרגילים של החיים היהודיים, ומתוך כך חשיפה של רובד חדש. החלומות מתרחשים ברובם בחלל היהודי המוכר – בית הכנסת, חתונות, השטייטל, וכך גם גיבוריהם – הצדיק, החתן, השופר וכו'. אבל דווקא במקומות המסורתיים האלה כל תנועה קטנה מהנורמה יוצרת מציאות חדשה, פלאית ומשונה. החתן המת, הצדיק ממקומות מטונפים, בית המדרש הריק ולחשושי האנשים, כולם משחקים במגרש הביתי – אך משחק אחר לגמרי. כמו התרגיל הדאדאיסטי המוכר – לוקחים טקסט מוכר, גוזרים את מילותיו ומסדרים אותן מחדש. החומר נשאר אותו חומר, אבל הצורה חדשה לגמרי. אלא שבניגוד לחוסר-המשמעות התהומית שביקשו הדאדאיסטים לזעוק, ר' נחמן זועק את המקומות הנסתרים של הנשמה, חושף את החריצים החשוכים שזקוקים לאור הנר, וזאת בזכות החלום. כמו תורותיו שנקראות כמו רצף אסוציאטיבי דמוי חלום, כך חלומותיו נקראים כמו תורות חולמניות שמטיילות בשדות חדשים.
בשולי הדברים נתייחס לסוגיה משמעותית עבור תולעי ספרים והיא שאלת הערות השוליים. מחלוקת קשה ניצבת בין תומכי הערות השוליים המופיעות בגוף הספר בתחתית העמוד לעומת אלה המעדיפים את ההערות מסודרות בסוף הספר על פי סדר הפרקים, כאשר על הקורא לקפץ כל פעם בין הטקסט להערות שבסוף. ב"יהודי בלילה" נבחרה השיטה השנייה, כאשר מלבד מראי מקום מלוות ההערות את הכתוב עם הרחבות לנאמר בספר, ציטוטים ממקורות קרובים, רקע היסטורי ועוד. במידת מה מהוות ההערות פתח למרחב התת-מודע של הספר. דוגמה יפה לכך היא הערה 15 לפרק "איך יוצאים מן הפתח", בה כותב המחבר: "באחד מימי ראש השנה באומן שוחח עמי משפיע ברסלבי. 'שכחתם את ר' נתן, את ההנהגות בפועל של ברסלב', טען כנגדי. 'יכול להיות' עניתי, 'אבל לפחות לא שכחנו את ר' נחמן, ואת החיפוש המתמיד שאפיינו אותו'".
יהודי בלילה – מסע בעקבות חלומותיו של ר' נחמן מברסלב, אלחנן ניר. 359 עמ'. ידיעות ספרים.
תְּנוּעַת עֵינַיִם מְהִירָה 