בתקופה האחרונה אני לא מפסיק לשמוע את האלבום החדש של נדב אזולאי וגיל נמט, 'תלמד אותי לרקוד'. איכשהו בכל פעם שאני נכנס לרכב לנסיעה ארוכה פחות או יותר, היד בשלב מסוים נשלחת אל המערכת ומעבירה לשירים הקצביים והנוגעים שכתב אזולאי. זהו האלבום השלישי של אזולאי, אחרי 'בצד של הרעים' ו'זאב זאב', ושני שנעשה ביחד עם גיל נמט. לאזולאי יש כישרון מיוחד להכניס את המאזין אל עולם חדש וייחודי שמורכב מדימויים שרק הוא יכול לדמות. הגיטרות כבדות ורכות גם יחד, והרוק של אזולאי מצליח תמיד להיות מלודי, קליט, מורכב ובלי פשרות. כמו תמיד כשאני נתקל באמן שמצליח לקלף את אוטמי-הלב של היום-יום, מיד אני רוצה לדבר איתו, לשאול שאלות. מזל שנדב נגיש, ושהסכים.
שלום נדב, תודה שהסכמת לשוחח. השירים שלך עמוסים בדימויים מיוחדים ואווירה שרק אתה יכול ליצור – שילוב בין מושגים מדעיים, אירועים היסטוריים, יחסים בינו לבינה, פריטים פופיים והרבה עולם פנימי. מה מניע אותך לכתוב? ולהלחין? (בשיר 'תבקשי יותר' אתה מכנה אוטו גלידה 'גזלני חלומות' או בשיר 'פרק ב' אתה מבקש שידליקו את כל מנועי החיפוש כדי למצוא אהובה אבודה)
קודם כל, תודה. כמו שאמרת, השירים שלי הם סלט כזה שמורכב ממה שקרה לי באותה תקופה, המוזיקה ששמעתי, מילים שאני אוהב במיוחד, ניואנסים שתפסו אותי. להתעסק ולגעת בדברים בסביבה המיידית שלי, וגם בשפה עצמה. באופן כללי, שום דבר לא מניע אותי ליצור מלבד אהבה ליצירה עצמה, (לא בהכרח רק שירים), לתהליך, להתעסקות, לחיפוש. עם הזמן העשייה הזאת הופכת סוג-של דרך חיים (לא רוצה להגיד דת) שבעזרתה אתה מבין את העולם, ועושה בו משהו. זה דבר שמבינים במעגליות כל פעם מחדש.
אני רוצה רגע להתעכב על השיר 'נעליים כתומות', שיר אהבה מקסים שמושמע לא מעט ברדיו. משהו בשיר הזה זורק אותי אחורה, לימים לפני שחזרתי בתשובה ורק הכרתי את מי שהיום אשתי והיינו שני משוטטים תוהים, שותים ומהרהרים, חושבים על העתיד המטושטש, וחושבים שאולי נגדל נגדל, נחדל נחדל, לעשות שטויות, לדבר גסויות, ומי ידע שכך יהיה. כיצד נכתב השיר?
התעוררתי לילה סהרורי אחד והייתה תקועה לי מנגינה בראש. ידעתי שהיא איכשהו קשורה בחלום שהיה לי. זמזמתי אותה למזכר קולי בטלפון וחזרתי לישון. בבוקר ניגנתי את זה עם גיטרה (את הבית של נעליים כתומות) וזה היה יפה לאללא. אחר-כך שאלתי כמה חברים של מי השיר הזה? זה בטח משהו מהסבנטיז ששמעתי בבר בלי לשים לב. בסוף, לפחות נכון לכרגע, זה שלי.
אתה חולם הרבה?
לא! לצערי. זה כנראה תלוי בדברים שאני לא מבין, ובמה אני לא מעשן באותה תקופה.
שני האלבומים הקודמים היו כבדים יותר, הרבה יותר גיטרות עם דיסטורשן, ובאלבום החדש יש בסך הכל איזון בין בלדות לשירים יותר מקפיצים, חלקם גם עם מקצבים אתניים. מה הוביל לשינוי?
את 'בצד של הרעים' עשיתי בגיל 20 בערך, את 'זאב זאב' עשיתי בדיוק כשהקמתי אולפן מסחרי, נהייתי עצמאי וטבעתי בחרדות. באלבום הזה, פתאום יכולתי להתעסק בצבעים אחרים של הקיום הזה, שהרגשתי שקצת חסרו לי עד עכשיו. לגבי גיטרות דיסטורשן…. אני משער שהם ילכו ויבואו, יצאו ויחזרו מחיי בגלים. הייתי צריך להתגעגע. היה משהו בפדאל המלוכלך שהרגיש לי פתאום דינוזאורי. אבל לא זרקתי אותו.
רוב השירים שלך הם שירי אהבה, מסכים עם ההבחנה? מדוע?
כן?! לא יודע לגבי זה. דווקא באלבום הקודם אני בספק אם היו שירי אהבה. אולי איזה מילה על זוגיות פה ושם. אבל אהבה? זה לוקח זמן…
שמעתי – בהתרגשות ופליאה – את הגרסא המיוחדת שלכם ל'נושאי המגבעת'. האם הושפעתם מההרכב הירושלמי הוותיק? ואילו אמנים נוספים השפיעו עליך?
כאן 88 יזמו פרויקט קאברים כזה שהיה מעולה. בחרתי את נושאי המגבעת (בפחד) כי המילים של אוהד פישוף השפיעו עליי מאד בתור ילד. הם היו אחד הדברים הראשונים שנתקלתי בהם בעברית שהיו מופשטים. מילים שלא התעכבו יותר מדיי על הגיון או משמעות, לפחות לא במובן הטריוויאלי. משהו בחופש הזה תפס אותי חזק, בגבול שבין נונסנס לגאונות, בנקודה המביכה בה אתה לא תמיד בטוח מי לא מבין – מי שמקשיב או מי ששר.
השיר 'תפילה צעד 11' של גבריאל בלחסן ליווה אותי לחופה, ובכלל האלבום 'בשדות', שהיית שותף להקלטתו, משמעותי מאוד עבורי. תוכל לספר על חוויות מהקלטת האלבום?
וואו, שיר מטורף. דווקא בשיר הזה לא לקחתי חלק באופן אישי (גבריאל בא איתו מוקלט), אבל כן זכיתי להפיק לצד דויד פרץ (המורה הראשון שהיה לי) את האלבום הזה. כמו שזה נשמע, האלבום הזה היה חוויה מטלטלת. העבודה עם גבריאל הייתה דו-קוטבית כמעט כמוהו. קפצנו בין רגעי שיא של דמעות, חיבוקים והתרגשות לא נורמלית (שמעט מאד פעמים חוויתי כמותה בהפקת אולפן), לבין רגעים בהם גבריאל כבוי, מנותק לגמרי, כמעט ונעלם.
את "בשדות" הוא הוריד בטייק האחד והיחיד שהוא ניגן של השיר הזה. לא ביקשנו עוד טייק, מן הסתם. מעבר לזה – גבריאל היה כותב שירים מושלמים, גיטריסט וזמר של טייק אחד ולסתות שמוטות, חד ורגיש (וממש מצחיק דרך אגב).
יש כבר חומרים חדשים, תוכניות לאלבום חדש?
בטח!!! מלא שירים חדשים. הדיבור הוא אלבום חדש בזמן הקרוב. משהו כמו עוד שנה. הלוואי אמן.
תְּנוּעַת עֵינַיִם מְהִירָה 