החלום כספרות, הספרות כחלום – מילים על זכרון ומציאות ממילן קונדרה וז'אק לאקאן

לא מעט אנשים היו מוכן לשלם לא מעט כסף כדי לחזק את יכולת הזיכרון שלהם. סלומון שרשובסקי, עיתונאי רוסי שחי בתחילת המאה העשרים, לא הזדקק לכך, הוא זכר כל פרט ופרט מחייו. שרשבסקי לא חשב שמדובר ביכולת מיוחדת. כשהעורך שלו נזף בו על כך שהוא לא רושם בפנקס את הפרטים החדשותיים שהוא חושף, הוא לא הבין למה לעשות את זה. הוא זכר כל מילה בנאום ששמע, כל פרט בחדר שנכנס אליו, כל שינוי אינטונציה ששינה הדובר. הנויורופסיכולוג אלכסנדר לוריא לקח אותו כבן חסות ובחן את יכולתיו הפנומנליות, ושרשבסקי החל להופיע על במות עמוסות קהל כאטרקציה קרקסית מופלאה. הדוקטור גילה שיכולתו של העיתנואי מקורה בעיוות מוחי שגורם לכך שכל גירוי שתפס את תשומת לבו נקלט על ידי כל חמשת החושים שלו במקביל. כל גירוי חושי נחקק בזכרונו על כל פרטיו – צבע, תמונה, צליל, תחושה וריח. אך מסתבר שברכה זו שזכה לה הפכה בסופו של דבר לקללה. במרוצת השנים, הפרטים הרבים ששרבסקי יכול היה לשלוף על כל רגע מחייו יצרו עומס כבד על מוחו. הוא נעשה מבולבל ויכולת התגובה שלו נחלשה, כמו מחשב שקורס מעודף קבצים. הוא לא יכול היה לקרוא יותר, היות וכל מילה עוררה בו את חמשת החושים שמנעו ממנו להבין את תוכן המילה. הוא לא יכול היה להמשיך לחיות כך. מתוך ייאוש, במעשה ספרותי להפליא, ניסה לרשום את כל זכרונותיו על דפי נייר ושרף אותם, בתקווה שעל ידי כליונם הממשי יעלמו גם ממוחו הקודח.

not-wanting-to-say-anything-about-marcel-i-1969.jpg
לרצות לא להגיד כלום על מרסל, ג'ון קייג'. 1969

סיפורו של שרשבסקי מתאר מציאות קיצונית של זיכרון מושלם. נדמה שאת המציאות ההפכית מייצג עולם הספרות – עולם עשיר, ססגוני ומורכב מאלפי פרטים מהם אנו מתענגים בקריאותנו, אך את רובם המוחלט לא זוכרים לאחר זמן קצר. מילן קונדרה, הסופר הצ'כי האהוב עליי מאוד, תיאר זאת יפה בספר המסות שלו, 'הרומן', בפרק שכותרתו המקסימה "הרומן כאוטופיה של עולם שאינו יודע את השכחה":

הפעילות המתמדת של השכחה מעניקה לכל אחד ממעשינו אופי בלתי מציאותי, מעורפל כרוח רפאים. מה אכלנו שלשום לארוחת צהריים? מה סיפר לי ידידי אתמול? ואפילו מה חשבתי לפני שלוש שניות? כל זה נשכח… גם תפיסת האמנות אינה נמלטת מעוצמתה של השכחה… לשירה, מבחינה זו יש יתרון. מי שקורא סונטה של בודלר, אינו יכול לדלג אף לא על מילה אחת ויחידה. אם היא מוצאת חן בעיניו, הוא שב וקורא אותה פעמים אחדות, ואולי בקול רם. אם היא שובה את לבו אעד תום הוא לומד אותה בעל פה. השירה הלירית היא מבצר של זכרון.

הרומן, לעומת זאת, הוא טירה שביצוריה דלים ועלובים אל מול פני השכחה…. כשאני הופך את הדף אני כבר שוכח את שקראתי רגע קודם לכן; כל שאני זוכר הוא מין סיכום חיוני להבנת מה שעתיד להתרחש, ואילו כל הפרטים, ההערות הקטנות, הניסוחים המופלאים כבר נמחקו. יום אחד, מקץ שנים,ייעור בי חשק לדבר על הרומן ההוא עם ידיד; או אז ניווכח לראות שזיכרוננו שמר מן הקריאה ההיא רק שברים אחדים ושיחזר מהם בעבור כל אחד מאיתנו ספר שונה לגמרי. והרי מחבר הרומנים כותב את ספרו כאילו כתב סונטה…

מה צריך מחבר הרומנים לעשות לנוכח השכחה ההרסנית הזאת? הוא יבוז לה ויבנה את הרומן שלו כמו טירה איתנה שהשכחה לא תוכל להרוס, אף אם ידע שהקורא שלו ירפרף עליו בפיזור נפש, בחיפזון, ברישול, בלי לגור בו כלל ועיקר.

השירה עוד יחסית מוגנת מאימת השכחה, היא קצרה ותכליתית, ניתנת לשינון, אך מה יהא על הרומן העמוס בפרטים, כיצד יתמודד הסופר עם העובדה שאיש לא יזכור את כל מה שכתב? הסופר יבוז לתכונת השכחה ויחיה מציאות אוטופית, אינסופית, של ממלכת זכרון יציבה ושל חוויה מתמשכת לעד.

1559155961_7c0537f6d0_b.jpg

נדמה שתחום נוסף שממלכת השכחה מולכת בו הוא עולם החלומות. כולנו חולמים בכל לילה מספר מכובד של חלומות, אך את רובם איננו זוכרים. לא מעט מהאנשים אף מעידים שהם לא זוכרים ולו חלום אחד, כך מעידים לא מעט מהאנשים שאני פונה אליהם ומבקש לארח את חלומותיהם בבלוג. כך חודשים רבים יכול אדם להעביר בשינה עמוסת מאורעות, אך להתהלך עם תחושה שכלום לא מתרחש בלילותיו. אחת מדרכי ההתמודדות עם תופעה זו הינה כתיבת החלומות מיד עם היקיצה. עצה זו רלוונטית למי שאכן זוכר את חלומותיו. אך אני סובר כי ניתן לעורר את יכולת זכרון החלומות גם אצל מי שלכאורה לא חולם, קודם כל ידי הכרה בכך שהאדם תמיד חולם, גם אם הוא לא זוכר. ברגע שהאדם יודע שהוא חולם בלילה, ולא פוטר את שינתו בהכררזה "איני חולם", הוא כבר יוצר פתח לזיכרון. האמירה 'אני לא חולם בלילה' במידת מה מקבעת את המצב. לעומת זאת, נסיון מודע להתמודד עם תופעה השכחה, לנסות ולהתבונן במה שעובר עלינו בלילה, וכתיבת כל מה שנדלה מתוך הים השחור, תעודד את זכרון החלומות בעתיד.

לסיום, נתבונן קצת בגישה הפסיכואנליטית של ז'אק לאקאן הצרפתי, שהמשיך את הגותו של זיגמונד פרויד מכיוון חדש ומקורי. לאקאן טען כי "השפה מאפשרת לאדם לתת קיום לדבר מה גם בהיעדרו" (מלאכת הטיפול הלאקניאני מאת יהודה ישראלי). מלאכתו של המטפל הקליני הינה בין היתר להתייחס לדבריו של המטופל כאל טקסט, שיש לעמוד על משמעותיו הפרשניות המגוונות. פרויד ראה בחלום את הצוהר לעולם הלא-מודע, היות ומבחינתו החלום הינו מציאות נזילה יותר מחיי הערות, ובכך מאפשר לחדור לתכנים הפנימיים הנסתרים. אך בעיני לאקאן הפוסט-מודרניסט לא רק החלום מתפקד כבדיה, אלא המציאות כולה! "על פי לאקאן הממשות הלא מתווכת של הקיום מבליחה ברגעים ספורים בלבד, דוגמת רגע היקיצה, ומתכסה שוב מיד על תלי-תילים של הזדהויות, המושתתות על מושגים ועל דימויים. לכן, עבור לאקאן הדיבור הוא שמהווה את דרך המלך ללא מודע לא פחות מהחלום". המציאות הינה חלומית לא פחות מהחלום, היא נזילה ומושתת על סימבולים שאנו משליכים על המציאות, כמו בחלום. בכך נפתח הפתח דרכו יכול המטפל לחוות את השיח הטיפולי כטקסט ספרותי דמוי חלום, דרכו ניתן לקרוא את המבעבע בקרקעית תודעתו של המטופל. (ואכן הדברים תואמים מאוד למאפייני הההשקפה הפוסט-מודרנית המגוונת על המציאות, ועל כך לא נרחיב כעת)

אנו רואים אם כן שישנו קשר בין החלום לספרות, בין השכחה של הפרטים הרבים של הטקסט לבין העולם הפנימי שמבליח בלילה ונעלם בערות. אמנם אצל לאקאן הדבר מטשטש, והתת-מודע זולג לחיי הערות כל הזמן, אך נראה שאפשר לומר כי היזכרות בדברי חלומותינו הינה חוויה ממשית יותר מאשר היזכרות בפרטים שקראנו בספר. כאשר אני נזכר בפרטים מחלום שחלמתי, בין אם המציאות מהדהדת לי אותם ובין אם אני קורא את התיאור שלו שכתבתי, אני באמת יכול להזכר בחוויה פנימית שעברה בי, במעט במלוא עוצמתה ומשמעויותיה. ונדמה שכאן השכחה אולי אף משחקת לטובתנו, כאשר אנו מסייעים לה לצוף על פני הזכרון, היות והיא מאפשרת לנו להביט על מה שחווינו ממבט מרוחק ולשפוט אותו מהנקודה בה אנו נמצאים כעת, ולהתחבר ממקום שאנו נמצאים בו עכשיו למקום שהיינו בו אז, ולמי שהיינו בו אז. בכך השכחה הופכת לכלי משמעותי בדרך לפיתוח משמעות פרשנית עמוקה לחיים שלנו אז, ולחיים שלנו היום.

407H

מודעות פרסומת

חלום יוצר – אברהם גיא ברכיל

אברהם גיא ברכיל – אומן, צייר ופסל למעלה מ-20 שנה. מאז חזרתו בתשובה  החל להתעניין בלימודי הקבלה והזהר, מה שמתבטא בעבודות שלו, משלבות את שני צידי העולמות בהם הוא חי. אנו שמחים להציג כמה מיצירותיו החלומיות.

 

חרדים על הגל 2
חרדים על הגל – אגדות רבה בר בר חנה, אגדה שנייה. אמר רבה: אשתעו לי נחותי ימא: בין גלא לגלא תלת מאה פרסי,ורומא דגלא תלת מאה פרסי. זימנא חדא הוה אזלינן באורחא, ודלינן גלא עד   דחזינן בי מרבעתיה דכוכבא זוטא  [תרגום: מר רבה, סיפרו לי יורדי הים: בין גל לגל יש ג' מאות פרסאות וכן זה גובה הגל. פעם אחת הלכנו בדרך ים, והגל הגביה אותנו עד שיכולנו לראות את מקום מושבו של כוכב קטן]
רץ על החומה
רץ על חומה. אגדות רבה בר בר חנה, סיפור שלישי. אמר רבה: לדידי חזי לי הורמין בר לילית כי קא רהיט אקופיא דשורא דמחוזא, ורהיט פרשא כי רכיב חיותא מתתאיה ולא יכיל ליה. [תרגום: אמר רבה, ראיתי: את הורמין בן לילית [שם של שד] שהוא רץ על  היקף חומת העיר מחוזא. במקביל אליו, רכב פרש [לתומו] על בהמה בתחתית החומה, ולא הצליח [השד] להשיגו ולהזיקו]

 

 

יצורים הולכים במנהרה
יצורי ארץ אדמה בדרכם להתפלל לבורא. מתוך הספר "מעשה בראשית"

 

לרקוד עם השטן
ריקוד עם השטן. "לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע, וְיִשְׁתַּדֵּל אֲבַתְרֵיה" –  ירגיז אדם את יצרו הרע על ידי ריקוד של שמחה



 

אברהם גיא

אברהם גיא ברכיל פרסם שלושה ספרי קומיקס, אותם ניתן להשיג בביתו בתל אביב. מצורפים שלושה סרטוני הצצה לשלושת הספרים:

כתובת מייל ליצירת קשר עם אברהם גיא: avraguyb@gmail.com

ישות שעשויה להשתנות ממש בקרוב – ריאיון עם המוזיקאי Saccadic Eye Motion

Silver Soul, אלבומו חדש של המוזיקאי Saccadic Eye Motion יצא לאוויר העולם בשבועות האחרונים, אלבום Dream-pop השופע באווירה חלומית ייחודית. ניצלנו את ההזדמנות כדי לדבר עם האיש שמאחורי הפרויקט המעניין שלא מרבה לחשוף את עצמו.
שלום, אשמח אם בתור התחלה תוכל לספר קצת על הרקע ממנו אתה מגיע.
אני דרימר מוצהר וזה בגדול מה שאוכל לומר על עצמי. ואולי רק עוד קצת… גדלתי במרחבים העצומים של המדבר, עד היום איוושת רוח קלילה עשויה לעורר בי זיכרון עמום של רוחות מדבריות רכות הספוגות ריח מאוד מסוים שיש רק שם, אל-ריח + חול כזה אבקתי שנכנס לעיניים, תענוג. בגיל העשרה עברנו לעיר הגדולה ומאז אני חי בערים הגדולות. מקצתן הסבו לי עונג בתקופות שונות בחיי ואחרות החיו קלסטרופוביות רדומות או הרבה יותר מזה, שנאה עזה לאורבניות המתישה. לפני העשייה המוזיקלית כתבתי כמה שנים על מוזיקה והיום אני מעצב חוויית משתמש בעולם האמיתי. זו הדמות שלי, לטוב לרע ולאין ברירה.

תוכל לספר גם על ההרכב – כמה זמן הוא פעיל? מה החזון שעומד מאחורי ההרכב? יצא  עכשיו אלבום חדש – הוא שונה משאר האלבומים, יש בו משהו חדש ייחודי?

 

הו תודה, זו מחמאה אדירה 🙂 אך מאחורי Saccadic Ere Motion אין הרכב, זה אדם אחד מול מק אחד, מספר גיטרות (חשמליות, אקוסטיות, קלאסיות), כלי הקשה משונים, מקלות סושי, קצת קלידים, הרבה אבק ומידי [MIDI]. לכאורה הסאונד שנוצר הוא סוג של תאונת עבודה סלש סימביוזה משונה בין כלי נגינה חיים לשירבולים ממוחשבים, כל אלה תומכים בעשייה האינדיבידואלית מזה כעשור, העובדה שמכל זה יצאה לה פה ושם גם מוזיקה שבני אדם מסוגלים להנות ממנה, ובכן, זה באמת מפתיע אותי עד היום.

אין פה חזון, יש מוטיב חווייתי, ספונטני בעיקרו. באופן מודע לחלוטין אני מקליט את כל החומרים לייב, ללא הכנות או חזרות מכל סוג שהוא ולכן גם אין באפשרותי לנגן אותם שוב, כי אני לא זוכר מה לעזאזל עשיתי, מתסכל כן. רוב ההקלטות שלי מתבצעות באופן מיידי, כל שנדרש היא לחיצה קטנה על כפתור והערוץ הראשון שיחל הרפתקאה חדשה ומהורהרת כבר רץ לו מעצמו. בשלב זה אולי יהיה מעניין לדעת ש90% מהתופים שהקלטתי בעשור האחרון הם למעשה לופים, פטרנים מחזוריים של מכשירים אנליטים ומתמטיים שנקרא להם: אלגוריתם או סתם קוד – לא שם מתופף אנושי אחד מלבד באלבום הראשון.

 

סקדיק

 

 

במהלך השנים היו שיתופי פעולה שונים ומשונים, חלקם מוצלחים, במסגרות שונות, אך SEM מקליט בגפו מאז וכנראה לתמיד כי ככה יוצא לו מה שיוצא לו. לא תמיד כתבתי שירים, הסיבה העיקרית בגינה התחלתי להקליט מוזיקה באופן די אובססיבי, היא החוויה יוצאת הדופן של אקט ההקלטה שנועד לתעד משהו, הלך רוח, הווייה, ישות שעשויה להתשנות ממש בקרוב. כדי לזכור מי או מה הייתי או עשיתי לפני השינוי האחרון… אני מקליט. המוזיקה שלי היא סוג של יומן שעוזר לי להתמודד עם כל מיני חוויות אישיות בזמן אמת או באופן רטרואקטיבי בגפו הם בדרך כלל חיים די מונוטוניים, אולי זו גם הסיבה לקווי הדמיון החזקים מאוד בין הקטעים האינסטרומנטליים או השירים לאורך העשור האחרון.

 

אתה מגדיר את הסגנון שלך כ'דרים פופ'. תוכל להסביר מה זה מבחינתך דרים-פופ? מה מאפיין דרים-פופ ומה מבדיל אותו מפופ רגיל?
 דרים פופ הוא מונח נורא טינאייג' כזה, שכיף להשתמש בו. אני כבר מזמן לא טינאייג'ר. אני כן אאוטסיידר מטבעי אבל דרים פופ כנראה שייך לצעירים. אני מניח שדרים פופ זו האלטרנטיבה המהורהרת והאיטית יותר לחיים המטורללים שם בחוץ, אולי הכל החל באיזה נסיון צנוע להרגע עם ביס קטן של אמבייאנט? אני למשל לא ממש יודע להגדיר את מה שאני עושה וזה כנראה, לא בדיוק דרים פופ, יוצא לי יותר סמיך כזה, כמו ג'אז. לרוב זה די אינטנסיבי, לא לגמרי אוורירי, קשה מאוד לסחוב עד הסוף ולרוב האנשים אין בכלל כוחות לקטעים של 14 דקות, ולכן דרים בעיני לא תמיד קשור לפופ.
תוכל להמליץ על הרכבי דרים-פופ טובים? (אני מאוד אוהב את The Radio Dept)
גם אני מאוד אוהב את היצירה של The Radio Dept וגם את העובדה שהם ארופאיים, אני עוקב אחריהם כבר שנים, קסם. הרכבים נוספים שאוכל אולי לסווג כדרים פופ: בריאן אינו עושה את זה כבר מיליוני שנים, Beach House כמובן אבל גם Andu Shauf הקנדי נשמע לי דרים וגם C Duncan הבריטי, אפילו PURE X נשמעים לי דרים פופ ובסופו של יום The Holydrug Couple מצ'ילה מספקים חוויה די חלומית. אבל הכי דרים בעיני הם: ,Dub Tractor ,Nonokeen, The American Analog Set וכמובן Spiritualized.
כיצד החלומות משפיעים על היצירה שלך? יש שירים שכתבת בהשפעת חלומות?
אני אישית לא זוכר חלומות מכל מיני סיבות שאין לי מושג מה הן, אך חשוב לציין שאני חי חיים מלאי הרהורים ומקפיד לשמור על איזון סביר של הרהור + נימנום כדי לשמר סטטוס-קוו שפוי. עם זאת, חלומות תמיד סיקרנו אותי כמו גם מערכות יחסים בין בני אדם. הסרט ׳עד סוף העולם׳ לוים ונדרס (דרימר אהוב במיוחד), הוא שילוב מעורר השראה בין כל תחומי העניין שמכילה היצירה המוזיקלית שלי: טכנולוגיה גוססת, דימדומים של שעות בוקר מוקדמות וקשרים מתמוססים בין שני אנשים.
ההגדרה המדעית של סקדיק אייס מושן היא תנועה של העיניים בין שני חפצים שונים, אאבל נדמה שהמוזיקה שלך מבקשת להשאר דווקא במקום אחד, לשהות בו, להתהלך בו. האם אתה מנסה ליצור במוזיקה שלך משהו יציב או משוטט דווקא? איך היית מאפיין את הקשר בין השם שבחרת למוזיקה שאתה יוצר?
זו באמת שאלה מדהימה אבל אין לי שמץ. אני נהנה מאוד לנגן שוב ושוב את אותו צליל מוצלח וכך נדמה אולי שאני נוכח במקום אחד אבל בעצם, אני בכלל לא נוכח כשאני מנגן, אני במקום אחר לגמרי, אני משהו אחר. אני חושב שהשם הזה – Saccadic Eye Motion נשמע לי מסתורי וגם מדעי בו זמנית וזו אולי הסיבה שבחרתי וגם חיפשתי שם שאף אחד אחר עוד לא השתמש בו, משימה לא פשוטה בכלל.