לפרש חלום כמו יונג, לא כמו מגדיר צמחים

התפיסה הרווחת סוברת שכדי לפרש חלום עלינו להכיר קבוצה של סמלים ואת משמעותם וכך לקרוא פרטים בחלום כמו שאנו קוראים מגדיר פרחים. לדוגמא – אם תופיע שמש אזי המשמעות היא X ואם מופיע ירח אז המשמעות היא Y, נחש יגיד Z ונהר יגיד T. אבל קרל גוסטב יונג, מגדולי ההוגים והפיסכואנטליטקאים של המאה העשרים, חושב אחרת לגמרי. לשיטתו, כאשר אנו ניגשים לפרש חלום עלינו להתייחס למכלול האישיות של האדם, כולל תפיסת עולמו הערכית, הפילוסופית, תיאלוגית וכדומה. אי אפשר לקרוא חלום כמו מדריך צמחים. נקודת המבט של האדם על המציאות וודאי שמשפיעה על האופן שבו הוא מבטא את התת-מודע שלו.

יונג מבקש לקרוא את החלום בצורה סובייקטיבית, ולא אובייקטיבית. כך למשל כאשר אנו חולמים על דמות מסויימת עלינו להבין מה מסמלת הדמות עבור האדם החולם, ולא עבור העולם כולו. כמו כן, ייתכן שהאדם יחלום על דמות מסויימת אך לא היא תהיה העניין, אלא דווקא המהות שהיא מסמלת. אם אני חולם על המורה שלי בתיכון ייתכן בהחלט שלא הוא ספציפית קשור למסר החלום, אלא חויית הלימוד שלי, או היחס שלי להבנת דברים וכדומה.

אבל לפני הכל, וזה כלל מפתח אצל יונג – עלינו להודות בבורות שלנו בכל הנוגע לפירוש חלומות. איננו מבינים באמת עד הסוף את משמעותם. כשמו כן הוא – לא מודע. אבל דווקא מתוך תפיסה ענוותנית, צנועה זו נוכל לגשת לחלום ולנתח את המבנה המורכב שלו. תהליך פרשנות החלום חייב להיות מתון ומדוקדק. נצטרך להבין כל פרט והקשר שלו לעולמו האישי של האדם. לכן רק על ידי פענוח של סדרת-חלומות נוכל להגיע לוודאות יחסית, "בה מתקנים החלומות המאוחרים את השגיאות שעשינו בפיענוח אלה שקדמו להם" (על החלומות, עמ' 74).

SplitShire-08126.jpg

כדי להציג את שיטתו של יונג נביא כדוגמא את חלומו של איש צעיר הפנה ליונג ואת הדרך בה יונג פירש אותה:

"אבי נוסע מן הבית במכוניתו החדשה. הוא נוהג בשלומאליות, ואני כועס על טפשותו הבולטת. הוא נוסע ימינה ושמאלה, קדימה ואחורה, ומתמרן את המכונית למצב מסוכן. לבסוף הוא מתנגש בחומה, וגורם למכונית נזק חמור. אני קורא לעברו בחמת-זעם, שיואיל להתנהג בתבונה. אבי צוחק ואז אני רואה, כי הוא שתוי לגמרי".

כיצד אנו היינו נוטים לפרש חלום זה? אולי שהצעיר כועס על אביו, אולי הוא הוא משחזר טראומת עבר. אלא שלחלום זה לא היה שום בסיס מציאותי. החולם היה משוכנע שאביו מעולם לא היה מתנהג ככה. אביו נהג זהיר מאוד וכל נזק שנגרם למכונית מכעיס אותו. יחד עם זאת, יחסו אל אביו היה חיובי לגמרי. לא הייתה לו מילה רעה אחת להגיד עליו. הוא אפילו העריץ אותו על היותו איש מוצלח ביותר. אם ככה מדוע חלם את החלום הקשה הזה? אולי יחסו הטוב אל אביו הינו רק כלפי חוץ, למראית עין, ובתוך תוכו הוא חש כלפיו טינה וכעס? "הואיל וביחסו האמיתי של הבן אל אביו לא מצאתי שום דבר שיש בו דו-משמעות נאורוטית, לא היתה לי שום הצדקה לבלבל את רגשותיו על-ידי הכרזה הרסנית כזו. מבחינה תיראפויטית לא היה זה אלא משגה". איזו אמירה מורכבת ואמיצה! יונג מסרב לפנות לפסיכולוגיה-בגרוש, לטענה שהתת-מודע שלנו חושף את מחשבותינו הכמוסות אותן אנו מסתירים מפני הסביבה. אז מהי אם כך משמעות החלום?

תשובתו של יונג הינה שהלא-מודע של הצעיר מעוניין בבירור להמעיט מדמותו של האב בעיני בנו. יחסו של הבן אל אביו כל כך חיובי, הערצתו אליו כה רבה, שהוא לא מצליח לפעול בעולם. גודל הצל שמוטל עליו משתק אותו. לכן התת-מודע שלו מפצה על כך ומבקש להמעיט מדמות האב, גם אם בדרך מלאכותית.

כבר אמרנו שפירוש החלום הינו משהו שהינו בעירבון-מוגבל, אף פעם לא מוחלט. כיצד אם כן מוודא יונג שזהו פירוש מתקבל על הדעת, שקולע לאמת? "הפירוש האחרון היה הנכון, כיוון שהוא הפיק את התוצאה הרצויה. הוא זכה להסכמה הספונטאנית של החלם, וערכים אמיתיים – של האב או של החולם – לא ניזוקו. אולם פירוש זה התאפשר רק לאחר שכל הפנומנולוגיה המודעת של יחסי האב והבן נלמדה ביסודיות. ללא הכרת המצב המודע היה פשרו האמיתי של החולם נשאר מוטל בספק".

מודעות פרסומת

חלומו של הנצי"ב

לפעמים יכול חלום לשנות את כל מהלך חייו של אדם. לפעמים החלום מגלה לאדם מי הוא ומה עליו לעשות. בסיפור תמים ועדין אחד מספר לנו ר' שלמה קרליבך, בסגנונו הייחודי, על הנצי"ב – הרב צבי יהודה ברלין, ולאן הוביל אותו חלום אחד פשוט.
(מתוך הספר לב השמים – שיחות וסיפורים, הרב שלמה קרליבך. בעריכת שמואל זיוון).


"אתם יודעים, אדם יכול להיות טוב, ובכל זאת לא להכיר עד היכן שורשו מגיע, לא לדעת את מה שהוא יכול להיות.תנו לי לספר לכם סיפור על ר' נפתלי צבי הרץ ברלין. אתם בוודאי יודעים, הוא היה ראש ישיבת וולוז'ין, 'אם הישיבות'. בעולם התורה של ה – 150 שנים האחרונות הוא היה קצת כמו הרבי של כל הרביים.

בסוף, למרבה הצער, עוד בחייו – הישיבה נסגרה. אבל זה סיפור ארוך, לפעם אחרת. והוא כתב הרבה ספרים, גדולים ועמוקים: פירוש על השאילתות, פירוש על ה'ספרי', הרבה תשובות. אבל הספר שהיה הכי יקר בעיניו היה פירושו על החומש: 'העמק דבר'. וביום שהספר יצא, הוא עשה סעודה גדולה. ובסעודה הוא סיפר סיפור געוואלד: כשהוא היה קטן, אביו היה חייט, עני ואביון. ומשום שהוא היה כל כך דחוק, הוא דאג כל הזמן על הפרנסה של הילדים שלו. והוא רצה שבנו יהיה ממש חייט טוב. הנצי"ב סיפר שכשהיה בן 12-11, אביו התחיל כבר ללמד אותו את המלאכה. אבל הוא לא רצה להיות חייט. יום אחד, הוא ברח מהבית, והלך לישיבה ללמוד… והוא אמר שאחד הדברים שדחפו אותו לקום וללכת לישיבה היה חלום שחלם. בחלומו הוא ראה את עצמו חייט, כפי שרצה אביו. והוא היה חייט טוב. ואז הוא ראה שכשמלאו לו שנותיו הוא עלה לשמיים. ומאחר שהוא היה חייט טוב, שלחו אותו לגן עדן. אבל לפני שלקחו אותו לגן עדן, אמרו לו: 'אנחנו רוצים להראות לך משהו…' והנה מלאכים באים ומראים לו גיליונות על גבי גיליונות. והם אומרים לו: 'אלו הספרים שיכולת לכתוב אילו הלכת ללמוד תורה. ראה מה הפסדת…' ואמר הנצי"ב שהוא זוכר כמו היום כמה היה הכאב חזק, בחלום. אוי! מה יכולתי להיות! יכולתי להיות אור לישראל לכל הדורות, ונהייתי חייט חמוד… וכשהוא התעורר, בכאב גדול, הוא החליט שאם הקב"ה יזכה אותו ללמוד תורה ולא להיות חייט, אז שכשיזכה לכתוב ספר, הוא יעשה סעודה גדולה."

 

800px-Naftali_Tzvi_Iehuda_Berlin_(ha-Natziv)_1a.jpg
כך נראה מי שחלום מרחף סביב הווייתו

מרבד קרפדות – יומן חלומות

ילדה חולמת שהיא גולשת דרך חור הניקוז באמבטיה ומגיעה "לעולם כמו אגם בתוך ים". היא פוגשת חבורת מפלצות ומספרת להם על העולם שלמעלה – "כמה הוא מואר ויבש, ויש בו עצים ובתים וביצת עין. נכון, מכל הדברים שבעולם היה טיפשי להזכיר 'ביצת עין'… אבל אין לי שליטה על כל דבר בחלום". יצורי הים לא מבינים מה אלה המילים האלה שהילדה הזכירה, אז היא נאלצת להסביר להם: מואר זה כמו דג חשמל, אבל הרבה יותר זוהר. יבש זה כמו עיניים שהפסיקו לבכות, אבל קצת פחות.

"מי בוכה?', השוויצה המפלצת.

'אני, לפעמים', פלטתי באי חשק.

'אצלנו זה אסור', נבהלו היצורים, 'אנחנו רדודים, אם נבכה נטבע כולנו בעמוקים'.

'אם ככה אל תספרו לי סיפורים עצובים'".

blu.png

הסיפור היפה הזה פותח את ספרה של אור ארנסט המאויר ע"י אורי טור "מרבד קרפדות – יומן חלומות". בהמשך הסיפור חולמת המספרת על מקהלת מפלצות הים שמנגנת יחד ונזהרת לא לנגן דברים מרגשים, מחשש שמא יבכו כולם יחד ויטבעו עמוק במצולות הים. המחשבה על כך עושה לילדה עצוב, והיא מפחדת לבכות ולהטביע אותם, אז היא נפרדת לשלום.

האיורים הססגוניים של אורי טור מהדהדים את הסצנות החלומות המרגשות וההזויות כאחד. בסיפור הנושא הולכת ילדה לרופא מיוחד בעקבות חלום מפחיד על רצפה מכוסה קרפדות שחוזר בכל לילה. הרופא המליץ להימנע מסרטים מפחידים או ספרים מותחים לפני השינה, אך זה לא עזר. לבסוף, הגיעה סבתא הביתה עם צנצנת ובתוכה כדורים קטנטנים, רס'ס, שזרקה לסיר ובישלה. "הנה, תראי, זה מה שגורם לפחד -זה שד הלילה, ומזל שתפסנו אותו בזמן, כי הוא לא התכוון להסתלק מכאן".

4e227ebf-1a5f-4c32-9cef-a6f3e5692508.jpg

בסיפור השלישי מגלים שני ילדים שאפשר להתאמן בחלימה ופוגשים באחד החלומות את השמש, ראש-סלע מדבר, קרפדה שמופיעה סתם כך, רגלי מסטיק בזוקה ועוד. "מיד החלטנו שלפני שנתעורר נשעה מעשה טוב אחד. וכך, בלי דיבורים מיותרים, וכמי שכבר שולטים בחלומות, הרמנו ידיים אל-על, ויחד צעקנו: 'גשם – גשם – עכשיו!'".

חלקו הראשון של הספר המהודר שראה אור בהוצאה עצמית באמצעות מימון המונים מורכב משלושת הסיפורים הנ"ל ושני שירים בחרוזים שביניהם. בחלקו השני של הספר מוגשים לקורא דפי יומן בהם הוא יכול לכתוב את חלומותיו. הקריאה בסיפורים עשירי הדמיון שבחלק הראשון מאפשרת לגשת אל החלק השני של כתיבת החלומות בפתיחות ועניין רב יותר, כך ששני החלקים משלימים זה את זה. האיורים מלאים העומק מלווים את הכתוב בצורה מקסימה, מוסיפים רובד נוסף לקריאה ויוצרים יחד ספר מיוחד שחושף עוד צד מרהיב של עולם החלומות.

מרבד-קרפדות-יומן-חלומות_I6A.jpg

על פורים, תרדמה וחלומות

מגילת אסתר מסופרת בצורה ייחודית ביחס לשאר ספרי המקרא. היא מגוללת סיפור היסטורי כבד משקל, אך עושה זאת בצורה כמו סאטירית, היתולית ומורכבת. סיפור המעשה מורכב מכמה מקבצי אירועים כשבסוף כל אחד מהם נקודת מפנה מרכזית. אנו נראה שהחלום, התרדמה והסהרוריות מקבלים מקום של כבוד במגילה.

המגילה נפתחת עם סיפור המשתה הגדול של המלך האחוושרוש וסירובה של אשתו המלכה להופיע בו. המלך מחליט למצוא מלכה חדשה.  "וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת-אֶסְתֵּר מִכָּל-הַנָּשִׁים, וַתִּשָּׂא-חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל-הַבְּתוּלוֹת; וַיָּשֶׂם כֶּתֶר-מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ, וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי" (פרק ב, יז). בפרק השלישי מופיע אמן בן המדתא האגגי. " וַיַּרְא הָמָן–כִּי-אֵין מָרְדֳּכַי, כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ; וַיִּמָּלֵא הָמָן, חֵמָה" (ג, ה)… "וַיֹּאמֶר הָמָן, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ–יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ…  אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ  טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם" (שם, ח-ט). חז"ל במסכת מגילה דורשים את השימוש של המן במילה "ישנו" המעידה לרוב על מצב של קיימות, ומפרשים אותה מלשון שינה: עם ישראל "ישנו מהמצוות", נרדמו בשמירה, גלו לארץ זרה והפקירו את קיום המצוות.

פרק ד מהווה נקודת מפנה משמעותית בסיפור. וּמָרְדֳּכַי, יָדַע אֶת-כָּל-אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת-בְּגָדָיו, וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר (ד, א). מרדכי היהודי הבין לאן מתקדם הסיפור – השמדת היהודים, ומשם הוא מתחיל לפעול כדי לבטל את הגזרה. אך כיצד הוא ידע על הגזירה? הרי הדברים התרחשו בחדרי חדרים בין המן לאחשוורוש.

384H.jpg

המדרש (שהתגלגל גם להפוך לספר חיצוני בשם "חלום מרדכי") שואל את השאלות האלה ומשיב בסיפור:

"ומרדכי ידע, ידע מימים קדמונים שיצא על ישראל צער גדול לפי שהיה ליל אחד במדרשו בוכה ומצטער  על גלות ישראל… יישן וירא בחלום שהיה עומד במדבר בארץ מישור ושלא היה מכיר אותו מדבר, ויקבצו גויים רבים באותו מקום והם מתערבים אלה עם אלה, והייתה שם אומה קטנה ובזויה עומדת לבדה לצד אחד ברחוק מן הגויים ההם. וישא עיניו וירא והנה נחש גדול שהיה מתעלה מבין האומות ההם והיה הולך ועולה באוויר וכל מה שעולה מתגדל מאד בגופו ובעוביו, והיה נוטה לצד האומה הקטנה והיה קרב אליה, והיה חושב לעשות לה רעה. והנה כיסה את האומה הזאת הקטנה חשך ענן וערפל, וכשהגיע נחש זה על אומה זאת והנה סערה באה מארבע פינות העולם ותיגע בנחש ותעטה אותו כאשר יעטה האדם הבגד, והייתה חותכת את הנחש חתיכות חתיכות, והיו אותן החתיכות מתעטפות ואובדות כמו קש והדק והמוץ אשר תדפנו רוח וכל אתר לא השתכח להון. מיד נגלה הענן והערפל מעל אותה האומה והיה זורח עליה השמש והאור כבתחילה.
ויקץ מרדכי משנתו וכתב החלום ההוא על פנקסו ושמר הדבר וחתם סוד זה. והוסיף תפלות לבורא יתעלה כי ידע בודאי שצרה גדולה עוברת על ישראל וממנה יושע. ולכן לא נואש מלבקש רחמים לבורא יתברך וציווה לאסתר ג"כ לבקש רחמים".

אם כן, על פי המדרש חלום נושן שבו מאבק בין עם ישראל לנחש החושב לעשות לה רעה מגלה לו את העתיד. הנחש כמובן הוא המן, והחושך, הענן והערפל הם סמל לקב"ה המגן על עם ישראל (כפי שמעמד הר סיני מתואר: "וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל. וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (דברים ד, יא – יב). מכאן ואילך מתחילה אסתר לפעול למען עמה מתוך בית המלוכה.

נקודת המפנה המשמעותית מגיע בתחילת פרק ו. המלך אחשוורוש מתקשה לישון: "בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים". בעקבות נדודי השינה מגלה המלך שמרדכי היהודי הציל אותו מהפיכה פנים מלכותית. החלום של מרדכי ונדודי השינה של אחשוורוש מגלגלים קדימה את הסיפור אל עבר תשועת היהודים.

בנקודה זו נתמקד בנקודה פנימית המבארת את מהות חג הפורים. ר' יצחק לוריא, האר"י הקודש, קרא בספר בראשית ועל פיו ייסד כמה מושגים יסודיים בתורת הסוד. על פי סיפור בריאת האדם  מגלה האר"י מהלך תלת שלבי. בתחילתו נבראים האדם וחווה אשתו כאדם אחד, הצמודים זה לזה גב אל גב. בשלב השני הקב"ה מפיל עליהם תרדמה: " וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה". הקב"ה לוקח צלע (במובן של צד) מן האדם ויוצר שתי דמויות נפרדות. השלב השלישי הוא של הבטה פנים אל פנים, של חיבור שלם מאהבה ורצון: "וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת".

כחלק מביאור המהלכים השונים, מבאר האר"י את מהלך התרדמה-נסירה, ומוצא אותו במהלכים שונים בהיסטוריה. אחד מהם הוא פורים: "ונסירה שהייתה בפורים בזמן מרדכי ואסתר הי' צרה גדולה, שהחשיכו עיניהם של ישראל כנודע, יען הייתה נסירה של שבעים שנה של גלות בבל".כל סיפור מגילת פורים הוא שלב הנסירה של עם ישראל מגלות בבל, היא התרדמה העמוקה שנפלה עליו ביציאה מן הארץ.

ניתן אולי לומר ולסכם שחג פורים עניינו איבוד הדעת וחשיפת הרחשים הנסתרים באדם, רחשי התת-מודע והעל-מודע. זהו יום של התעוררות משינת היום יום אל תוך יום שכולו חלום נסתר, ססגוני ומפתיע.

תרגום מפינית של אחת האדות האיסלנדיות – החלומות של גילי בר-הלל

 את הספרים "הארי פוטר" ו"הקוסם מארץ עוץ" כולם מכירים. כעת נזכה להכיר את חלומותיה של מתרגמת הספרים ומקימת הוצאת "עוץ", גילי בר-הלל.

1. כיצד החלומות משפיעים על העבודה שלך?
לא מאוד, אם כי קרה שחלמתי פתרון לבעיה מתוך שינה. לפעמים כשמתעוררים הפתרון מתפוגג או מתברר כשטות, אבל כבר היה גם שרצתי למחשב ושיניתי איזו מילה בעקבות חלום.
2. האם לרוב את זוכרת את החלומות שלך?
רק לפעמים. ואם אני לא רושמת או מספרת למישהו מהר, גם זה נעלם מהר.
עוץ.jpg
3. האם את משתפת את החלומות שלך עם הקרובים אלייך?
בוודאי, במיוחד אם מדובר בחלומות מצחיקים או מרגשים.
4. יש חלומות שחוזרים על עצמם?
חלומות שמלווים אותך מגיל צעיר? סוג אחד של חלום חוזר, הוא שאני מגלה חלל לא מנוצל בבית שלי. נניח, חדר סודי שאף פעם לא ידעתי עליו, ופתאום גיליתי אותו, וכמובן זה משמח כי אפשר להעביר אליו ספרים… וגם משום מה אני חולמת הרבה על אקווריומים מלאים דגים שמתרבים ומתרבים ואז מתחילים לעוף ולרחף מתוך האקווריום. בדרך כלל אלה חלומות יפים ומעניינים.
חלומות חרדה חוזרים קשורים לילדים שלי, אני חולמת לפעמים ששכחתי אחד מהם, ואף פעם אני לא מצליחה לזכור איזה מהילדים שכחתי. פעם הייתי חולמת שהילדים טובעים ואני צריכה לצלול כדי להציל אותם, אבל הפסקתי לחלום את החלום הזה אחרי שפעם אחת חלמתי אותו על הבת שלי: חלמתי שאני צוללת כי היא שקעה מתחת למים, אבל אני לא מצליחה למצוא אותה , וכשאני עולה לפני המים לנשום, היא צפה שם, ואומרת לי, "את לא צריכה לדאוג לי, אמא, אני יודעת לשחות."
הארי פוטר.jpg
5. את נוטה לפרש את החלומות שלך?
הם לא דורשים המון פרשנות. הם די שקופים. כמו שאומר בעלי (בעקבות באפי ציידת הערפדים), no sub, all liminal.
בשבוע שעבר חלמתי שספר חדש מההוצאה שלי יורד מהדפוס, ואני מעיינת בעותקים הראשונים. זה תרגום מפינית של אחת האדות האיסלנדיות. הספר נראה פשוט יפהפה, כריכה קשה, מרהיב לעין – אבל כשאני קוראת את ההקדמה, אני פתאום מגלה שכל הערות העריכה שאמורות להיות הערות פנימיות הודפסו בתוך הטקסט. וזה איום ונורא.
זה החלום הכי שקוף בעולם, כי אני אוהבת את הספרים בהוצאה שלי ומחכה להם, אבל גם מלאת חרדות שמשהו יתפשל.
כשהייתי בהריון, חלמתי שאני יולדת בונבוניירה מלאה סוכריות. שוב, שקוף לחלוטין. פרויד לא היה לקוח ממני אפילו כסף על זה.
אבל אני אספר על אחד החלומות שהכי הצחיקו אותי. חלמתי לפני המון שנים, אבל אני לא שוכחת כי אני תמיד מספרת אותו.
חלמתי שאני חוצה איזה אולם גדול וסואן, כמו תחנת רכבת גדולה, גראנד סנטרל כזה. ומישהו שאני מכירה קורא לי מהצד הרחוק של האולם. אני מתחילה לחצות לכיוונו, ושמה לב שכל האנשים מסתובבים לנעוץ בי מבטים.
מתברר שאני ערומה לגמרי, לא לובשת כלום.
אז אני מגיעה אל המכר בצד הרחוק, ואומר לו, "שיו, איזה פדיחות, איך כולם פה ראו אותי ערומה… איזה מזל שזה רק חלום ולא קרה באמת."
ואז הוא אומר לי: "זה שזה רק חלום, את יודעת, וגם אני יודע, אבל כל האנשים פה באולם לא יודעים…"

גילי הלל סמו.jpg

גילי בר-הלל היא מתרגמת ועורכת ספרי ילדים, מקימת הוצאת "עוץ".