היהדות, כתנועה רוחנית שבבסיסה חיבור בין שמים לארץ, נפש לגוף, מעשה למחשבה, מקנה מקום משמעותי במקורותיה לחלומות. החל מסיפורי המקרא העמוסים בחולמים, חלומות ופותריהם ועד המשנה והגמרא שמעצבות דרכי השקפה והתייחסות לחלומות. כאתר שעניינו החלומות ועולמם נעסוק הרבה במופעים השונים של החלום במקורות היהודים. בפתיחת העיסוק בנושא נתמקד הפעם בביטוי אולי המעשי ביותר של חלום ביהדות – הטבת חלום.
עולם ההלכה במובן מסוים הוא ביטוי של עמדות רוחניות אידאיות המתבטאות בעולם המעשה. אם כן מי שהתהפך במיטתו מצד לצד מהלך לילה והתעורר בבוקר עם חלום רע בלבו ידע שיש תקנה לתחושתויו. עליו לקבץ שלושה מאוהביו ו"לספר" להם את שארע לו – "חלמא טבע חזאי!" (חלום טוב חלמתי), והם ישיבו לו "טבא הוא וטבא ליהוי" (טוב הוא וטוב יהיה) ומוסיפים "רחמנא לשוייה לטב" (האל הרחמן יעשהו טוב) וכמה פסוקים מתהלים.
באופן פשוט אנו שמים לב לעובדה שעל ידי הדיבור החולם מעביר את החלום שחלם איזו מין סובלימציה מילולית, בבחינת דיבור היוצר מציאות – חלום טוב חלמתי!
הרב אברהם יצחק הכהן קוק מבאר בספרו "עולת ראיה" כיצד מעשה הטבת החלום אכן הופך את החלום מרע לטוב. החלום הופך למניע לכינוס חברי של הרעפת מילים טובות וניחומים. בפני החולם עומדות שתי אפשרויות לאחר שהזדעזע מהחלום – להתכנס בנפשו פנימה ולנסות להסית את המחשבה מן החלום הרע או לגלגל את עכירות התודעה הפנימית למעין חגיגה חברית של הטוב בחיים. מעשה כינוס החברים ודברי העידוד שלהם הופכים את החלום ממעשה פנימי, סתור וחשוך למעגל של קרבה ושמחה.
אך קודם כל מקדים הרב קוק רעיון עקרוני – על האדם לדעת שרגשותיו הפנימיים הם משמעותיים. דרכם הוא יכול להכיר את עצמו ואף יותר מזה – את רצון הבורא. לכן הוא צריך להתייחס לחלום ברצינות:
"ראשית דרכי חזוק כח הצדק באדם הוא, שירגיל עצמו בהנהגתו שלא לשים לאל [לבטל] את רגשו הפנימי. כי פעמים רבות קול אלהים הוא, הקורא לו מתוך קירות לבו"
בניגוד לתפיסות דתיות האומרות כי על האדם להיאבק עם עצמו ולבטל את המתחולל במעמקי תודעתו, אומר הרב קוק שדווקא על ידי ההקשבה לקול הפנימי, אשר מתבטא כאן כחלום מטלטל, יכול האדם לשמוע את הקריאה האלהית "לסור מדרך רעה ושלא להחזיק בעוול". ולא רק זאת, אלא שעל ידי הקשבת האדם לנפשו הוא מחזק בו את כח הצדק, השאיפה המוסרית הגלומה בכל אדם. נפש האדם טובה היא וקולו הפנימי מכוון אותו ליישר דרכו.
בהיותו בלתי-מורגל לשום לב אל רגשותיו הפנימיים, יסיח דעתו מהדברים המתרגשים בלבבו, וישקיע הלך-נפשו בענינים אחרים, ולפעמים גם כן הפכיים וגרועים הרבה מרגשותיו הטהורים הפנימיים ויאבד בזה רב טוב שהיה זוכה בו אם היה משים לבו לתביעות נפשו הפנימיות.
לפעמים אדם לחפש בכל המרץ כיצד עליו לפעול, לאן הוא צריך להתקדם, אבל שוכח לשים לב לדברים הבסיסיים שיותר שנפשו משדרת לו. התעלמות מהקול הפנימי יכולה להוביל לעיסוק בדברים שוליים, שלא חשובים כרגע למהלך חיי. התשובה לחיפושי מונחת לי מתחת לעיניים, והיא קוראת לי מתוך חלום. (לרגע אפשר להתבלבל ולחשוב שלא הרב קוק הוא המדבר אלא ספר הדרכה ניו-אייג'י פופלארי)
"על כן אל ירמוס ברגל גאוה את המית נפשו הפנימית, כי-אם ימשיך מזה את הכונה המכוונת מהשם יתברך, שיצר ועשה לנו את הנפש הזאת, באפן שתתרגש לפעמים על עניני רשע וסלוף דרך ישרה. ובראותו חלום ונפשו עגומה עליו, אין טוב שיתעמר בהמית נפשו העדינה בת-המרומים, כי ההעברה באין פנות אל עגמת- הנפש הפנימית תביאהו להשליך אחרי גוו גם את רגש הטוב והיושר הפנימי, ואז ימוט לו אחד מיסודי המוסר היותר קרובים וחזקים, – כי אם יטפל בה וישתדל להפך את הרגש העגום לרגש של שמחה ותנחומים ע"י דברים טובים ונחומים של רעים אהובים".
כשאנו חולמים חלום טוב לרוב אנו שמחים לחלוק אותו עם הסביבה. החולם כולל פעמים רבות דמויות הסובבות אותנו, ועל ידי שיתוף החלום עמם אנו חושפים ופותחים רובד חדש בהיכרות שבינינו. אלא שהחלום הרע משאיר אותנו המומים, מפוחדים, כמעט פוסט-טראומטיים. הטבת החלום על ידי שלושה מאוהביי הופכת את החלום הרע והמבודד למאורע חברתי, מקור ליצירת קשר. לא רק החלום הטוב מחזק קשרים סמויים עם חבריי, גם החלום הרע. " חלמא טבע חזאי!".
תְּנוּעַת עֵינַיִם מְהִירָה 