אתמול לפנות בוקר העירה אותי אשתי מחלום, שכבר איני זוכר מה היה בו, אל מציאות חלומית בפני עצמה: "אני יולדת, קח אותי לבית החולים". כמה שעות אחר כך החזקנו בידינו בן קטן וחמוד.
הנה משהו קטן שהספקתי להתחיל לכתוב עוד לפני
הזמן הוא מציאות נבראת. לפני שהיה עולם – לא היה זמן. "הַשֵּׁם יִתְבָּרַך הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן" וזה פלא גדול. ובכל זאת, מספר לנו ר' נחמן שיש לנו אפשרות להבין קצת מהי מציאות שמעל לזמן – על ידי החלום.
בַּחֲלוֹם, שֶׁאָז הַשֵּׂכֶל נִסְתַּלֵּק, וְאֵין לוֹ רַק כּחַ הַמְדַמֶּה [נשאר לאדם רק כח הדמיון] אֲזַי בְּרֶבַע שָׁעָה יְכוֹלִים לַעֲבר כָּל הַשִּׁבְעִים שָׁנָה כַּאֲשֶׁר נִדְמֶה בַּחֲלוֹם שֶׁעוֹבֵר וְהוֹלֵך כַּמָּה וְכַמָּה זְמַנִּים בְּשָׁעָה מֻעֶטֶת מְאד וְאַחַר כָּך כְּשֶׁנִּתְעוֹרְרִים מֵהַשֵּׁנָה אֲזַי רוֹאִים, שֶׁכָּל אֵלּוּ הַזְּמַנִּים וְהַשִּׁבְעִים שָׁנָה שֶׁעָבְרוּ בַּחֲלוֹם הוּא זְמַן מֻעָט מְאד (ליקוטי מוהר"ן תנינא, סא)
בחלום יכול החלום לדלג בין מציאות זמנית אחת לזו האחרת – הוא יכול לראות עצמו כילד בגן המשחקים ושניה אחת אחרי זה הוא כבר סבא עם נכדים על הברכיים, עם זיכרונות מלימודיו באוניברסיטה. יכול האדם לראות בחלומו מהלך חיים שלם וכשיתעורר יבין שעברה רק רבע שעה של חלום.
בחלום שולט הדמיון – הכח המדמה – אולי החלק הגמיש ביותר בתודעתנו. השכל פועל באמצעות מהלכים לוגיים, היקשיים, ומוכרח להיצמד לעובדות ולזמנים המדויקים. אך הדמיון מסוגל לדלג ממקום למקום, משעה לשעה, ולא יחוש בסתירה פנימית. "כִּי בַּחֲלוֹם, שֶׁאָז הַשֵּׂכֶל נִסְתַּלֵּק, וְאֵין לוֹ רַק כּחַ הַמְדַמֶּה אֲזַי בְּרֶבַע שָׁעָה יְכוֹלִים לַעֲבר כָּל הַשִּׁבְעִים שָׁנָה".
כִּי כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין שֶׁיְּכוֹלִין לַעֲבר שִׁבְעִים שָׁנָה בַּחֲלוֹם וּבֶאֱמֶת אָנוּ יוֹדְעִין אַחַר כָּך בַּשֵּׂכֶל שֶׁלָּנוּ שֶׁהוּא רַק רֶבַע שָׁעָה כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ, מַה שֶּׁנֶּחֱשָׁב לְפִי שִׂכְלֵנוּ שִׁבְעִים שָׁנָה מַמָּשׁ הוּא בַּשֵּׂכֶל הַגָּבוֹהַּ לְמַעְלָה יוֹתֵר רַק רֶבַע שָׁעָה.
השכל הכרחי לאדם, בלעדיו הדמיון יפיל אותו על המקומות השפלים שבו. השכל מרומם את כח הדמיון. הוא מאפשר לאדם להבין, לנתח ולאמת את המתרחש בחלומותיו. הוא יודע להבין שבפועל עברה רק רבע שעה למרות שבחלום חלפו להן שבעים שנים. ר' נחמן מספר לנו שגם לעולם יש שכל גבוה יותר מהשכל בו הוא מונהג. כמו שאנו מסוגלים להעביר שבעים שנה חלומיות ברבע שעה ממשית – כך ישנה מציאות עליונה יותר שמבחינתה שבעים שנות חיי האדם הינן רבע שעה עליונה, שמימית:
אַף עַל פִּי שֶׁאֶצְלֵנוּ לְפִי שִׂכְלֵנוּ נִדְמֶה שֶׁזֶּהוּ זְמַן שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה, בַּשֵּׂכֶל הַגָּדוֹל יוֹתֵר הוּא רַק רֶבַע שָׁעָה. וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה שֶׁבַּשֵּׂכֶל שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עוֹד יוֹתֵר לְמַעְלָה גַּם אוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁבַּשֵּׂכֶל הַגָּבוֹהַּ מִשִּׂכְלֵנוּ אֵינוֹ נֶחֱשָׁב שָׁם, בַּשֵּׂכֶל הַגָּבוֹהַּ עוֹד יוֹתֵר רַק לִזְמַן מֻעָט וּפָחוּת מְאד וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה עַד אֲשֶׁר יֵשׁ שֵׂכֶל גָּבוֹהַּ כָּל כָּך שֶׁשָּׁם כָּל הַזְּמַן כֻּלּוֹ אֵינוֹ נֶחֱשָׁב כְּלָל כִּי מֵחֲמַת גּדֶל הַשֵּׂכֶל מְאד.
המציאות מורכבת מרבדים רוחניים שונים. בימים של לאות, קיבעון ותסכול אנו מצליחים לראות רק את הצד הנוקשה שלהם, שחולף לאטו שניה אחר שניה, דקה אחר דקה, לקצב השעון. אך כשאנו מצליחים לרומם את נקודת מבטנו אנחנו מצליחים להשתחל אל מקומה של נקודת המבט העליונה החושפת את הגמישות הרוחנית שבמציאות, את השבעים שנה שבעצם מלמעלה הן רק רבע שעה.
אם ננתח בצורה לוגית את המהלך שפורש כאן ר' נחמן נמצא שלמעשה חיינו הם מעין חלום של עולם עליון יותר. כפי שהחלום שלנו נפרש על פני שבעים שנים וכשבפועל במציאות שלנו עברה רק רבע שעה, כך השבעים שנים שלנו בעולם הזה הן רק חלום עבור העולם העליון יותר, שבו מדובר סך הכל ב"רבע שעה שמימית".
אדם יכול לחיות חיים שלמים ולחכות שיגמרו. שהדקות יעברו. באמצעות עבודה נכונה של שכל ודמיון ניתן להתגבר על גבולות הזמן והמקום ולחיות חיים רעננים, שמטפסים מעלה מעלה וחושפים את נקודת המבט החלומית על המציאות – זו שמדלגת בין זמנים ומקומות כאוות נפשה.
וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה עַד שֶׁהַמָּקוֹם נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי רַק שֶׁבְּשִׂכְלֵנוּ אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין כָּל זֶה כְּמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בַּחֲלוֹם אֶת הָאֱמֶת שֶׁכָּל אוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁנִּדְמֶה בַּחֲלוֹם אֵינוֹ כְּלוּם בֶּאֱמֶת כְּמוֹ כֵן גַּם אָנוּ אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהָבִין שֶׁכָּל הַזְּמַן שֶׁלָּנוּ אֵינוֹ כְּלוּם לְמַעְלָה בַּשֵּׂכֶל הַגָּבוֹהַּ כַּנַּ"ל.
תְּנוּעַת עֵינַיִם מְהִירָה 