ה' אייר, היום בו הוכרזה הקמתה של מדינת ישראל, היה ידוע מזה מאות שנים בקרב תלמידי הגאון מוילנה, הגר"א, כיום מיוחד. בין השנים ת"פ – תקנ"ח (1720 – 1797), חי ופעל העילוי בעל השכל האדיר שכמעט ולא נראה כדוגמתו בקרב גדולי ישראל. מסופר עליו שהיו מתגלים אליו מלאכים אשר רצו ללמדו תורה, אך הוא סירב והעדיף לעמול על הלימוד בעצמו. כמחצית מחייו הקדיש ללימוד הצד הנגלה של התורה ובגיל ארבעים החל ללמוד את קבלת האר"י והתמסר ללימוד תורת הנסתר. אז החל לעסוק גם בתורת הגאולה – חזרת עם ישראל לארצו, ועודד את תלמידיו לעלות לארץ ולכוננה מעפר (לאחר שניסה לעלות בעצמו ולא עלה בידו).
הסוד הטמון בתאריך ה' באייר קשור בחשבון ספירת העומר – החל מיום יציאת מצרים, חג הפסח, ועד חג השבועות, יום מתן תורה, סופרים את הימים החולפים כהכנה רוחנית. כל יום מימי הספירה קשור בעבודה רוחנית מיוחדת, הקשורה בספירות האלהיות – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. הגר"א היה חוזר ואומר לתלמידיו כי יום העשרים לעומר, ה' באייר, מיוחד בסגולתו הלאומית, וכי ביום זה יש לפעול למען הנחת אבן פינה לבניין הגאולה. לכן ביום זה הקימו תלמידיו את בית המדרש על שמו בירושלים. כמו כן, ביום זה בשנת תרכ"ט (1896) החלה בנייה של בית יהודי מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים, בשכונת נחלת שבעה, הראשון מזה מאות בשנים שנבנה שלא בגבולות החומות. הרב יוסף ריבלין, מצאצאי תלמידי הגר"א והסבא-רבה של נשיא המדינה כיום, היה הראשון לבנות במו ידיו את הבית במרכז ירושלים נטולת היהודים באותו הזמן, בה' באייר.
לאחר ההקדמות הרבות ניגש לנושא בו אנו עוסקים בבלוג זה – חלומות. רבי הלל ריבלין היה סבו של רבי יוסף. הוא זכה ללמוד אצל הגר"א בעצמו ולקבץ את שיטתו הגאולית בספר "קול התור". כמו כן עסק בכתיבת שירים מופלאים בחרוזים, ובאחד מהם הוא מתאר חלום מזעזע שחלם לאחר התלבטויות קשות האם להמשיך בפועלו החלוצי.
"בחלומי חזות שדי קדושה ונוראה
בתוככי עיה"ק [עיר הקודש] קריה נאמנה.
יושב אני בחדר ספרי 'ראש אמנה'
בבית מדרש ר' הלל א"ז [=אדוני זקני] ולומד ברננה.
ועל ידי אבא ז"ל [=רבי אברהם בנימין ריבלין] בהדרתו המלאה.
מבאר לי היטב על דרך הכוונה:
סוד קץ המגולה במסכת מגילה
ובסנהדרין לפי הגאון רבנא"
בחלומו יושב רבי יוסף ולומד את תורת הגאולה יחד עם אבותיו השקדנים. לפתע שומע רבי יוסף שומע קולות הקוראים לו למהר ולגשת הלום:
"אני ואבא מהרנו למדרש פנימה.
ולפנינו מחזה נשגב ונורא:
בית המדרש כולו מלא זיו ואורה.
מקשט ומהודר כמו בשמחת תורה.
'ראה, בני', לחש לי אבא, "תבין המאורע –
המסובים הללו הם תלמידי הגר"א.
הנה שם הסבא ר' הלל ובידו גמרא.
עצור נא ברוחך ותשמע את המטרה.
מדי דברו אלי וכולם קמו ביראה
אל בית המדרש נכנס כבוד הגר"א
במתק שפה ועליו השכינה מאירה
בקש את הקהל לשבת ופתח בהסברה.
נושא ראש דברו על ירושלם הבנויה.
של מטה ושל מעלה 'כעיר שחברה'
ימין ושמאל תרחיב מקום אהלה"
רבי יוסף נפעם מהגילוי האדיר – סוף סוף הוא לומד עם רבותיו הגדולים עליהם שמע כה רבות! והנה הם מחישים בו לקדם את הגאולה. עליו מוטלת העבודה. אך הוא לא בטוח בעצמו. הוא חושש כי פעולותיו מונעות על ידי הצדדים החשוכים שבאישיותו (ואולי יש בזה רמז על הקושי הגדול הכרוך ביציאה מבית המדרש אל עולם המעשה, אל בניית היישוב):
"נפעם ונרעש בראותי עיני כולם בי
חשתי ולא התמהמתי להביע כאבי:
'רבותי קדושים מוסדי בנין עולם.
הן מגמתכם היא הסוערת בקרבי.
בקשו רחמים בעדי ובעד יעודי.
כלפי הקובעים כי דיבוק רע בקרבי'.
'ידענו', עונים בקריאה אדירה;
"ידענו צערך הרב ונפשך בצרה.
לכן נועדנו פה לומר לך ברורה.
אין בך לא דיבוק רע ולא רוח רעה".
הם מרגיעים אותו, מעודדים אותו – רוח טובה שורה עליך, כוונתך רצויה, מעשייך מתקבלים.
"נתלוו כלם לברכת הסבא והגר"א:
'קמה אלומתך ונצבה מטך יפרח
כל אשר עושה יוסף ה' בידו מצליח'.
…
ובמחזה עוד רבו אותות פלאות
יודעי חן. תמכוני. לפתור הכוונות.
השירה נמשכה בעוז ותעצומות
ירושלים תבנה תשב תשב פרזות
ה' חומת אש לה בשבתה פרזות.
ירושלם בנויה תשב פרזות.
והקול קומי אורי מכוון לקראתי.
מי ימלל רגשות שמחתי גם בכיתי.
ואומר אכן הנה קמה אלמתי.
עד כאן חלום יוסף ראשון בחזותי.
משמים הוראה לי לחזק שליחותי.
כאורים ותומים בכל מצעדי פעולתי.
שום דבר לא יזיז משהו מאמונתי".
את הסיפור ומחזה החלום המיוחדים האלה מצאתי בפוסט יפהפיה שכתב משה נחמני בפייסבוק ועל כך אני מודה לו.
תְּנוּעַת עֵינַיִם מְהִירָה 