את הספרים "הארי פוטר" ו"הקוסם מארץ עוץ" כולם מכירים. כעת נזכה להכיר את חלומותיה של מתרגמת הספרים ומקימת הוצאת "עוץ", גילי בר-הלל.
1. כיצד החלומות משפיעים על העבודה שלך?
לא מאוד, אם כי קרה שחלמתי פתרון לבעיה מתוך שינה. לפעמים כשמתעוררים הפתרון מתפוגג או מתברר כשטות, אבל כבר היה גם שרצתי למחשב ושיניתי איזו מילה בעקבות חלום.
2. האם לרוב את זוכרת את החלומות שלך?
רק לפעמים. ואם אני לא רושמת או מספרת למישהו מהר, גם זה נעלם מהר.
3. האם את משתפת את החלומות שלך עם הקרובים אלייך?
בוודאי, במיוחד אם מדובר בחלומות מצחיקים או מרגשים.
4. יש חלומות שחוזרים על עצמם?
חלומות שמלווים אותך מגיל צעיר? סוג אחד של חלום חוזר, הוא שאני מגלה חלל לא מנוצל בבית שלי. נניח, חדר סודי שאף פעם לא ידעתי עליו, ופתאום גיליתי אותו, וכמובן זה משמח כי אפשר להעביר אליו ספרים… וגם משום מה אני חולמת הרבה על אקווריומים מלאים דגים שמתרבים ומתרבים ואז מתחילים לעוף ולרחף מתוך האקווריום. בדרך כלל אלה חלומות יפים ומעניינים.
חלומות חרדה חוזרים קשורים לילדים שלי, אני חולמת לפעמים ששכחתי אחד מהם, ואף פעם אני לא מצליחה לזכור איזה מהילדים שכחתי. פעם הייתי חולמת שהילדים טובעים ואני צריכה לצלול כדי להציל אותם, אבל הפסקתי לחלום את החלום הזה אחרי שפעם אחת חלמתי אותו על הבת שלי: חלמתי שאני צוללת כי היא שקעה מתחת למים, אבל אני לא מצליחה למצוא אותה , וכשאני עולה לפני המים לנשום, היא צפה שם, ואומרת לי, "את לא צריכה לדאוג לי, אמא, אני יודעת לשחות."
5. את נוטה לפרש את החלומות שלך?
הם לא דורשים המון פרשנות. הם די שקופים. כמו שאומר בעלי (בעקבות באפי ציידת הערפדים), no sub, all liminal.
בשבוע שעבר חלמתי שספר חדש מההוצאה שלי יורד מהדפוס, ואני מעיינת בעותקים הראשונים. זה תרגום מפינית של אחת האדות האיסלנדיות. הספר נראה פשוט יפהפה, כריכה קשה, מרהיב לעין – אבל כשאני קוראת את ההקדמה, אני פתאום מגלה שכל הערות העריכה שאמורות להיות הערות פנימיות הודפסו בתוך הטקסט. וזה איום ונורא.
זה החלום הכי שקוף בעולם, כי אני אוהבת את הספרים בהוצאה שלי ומחכה להם, אבל גם מלאת חרדות שמשהו יתפשל.
כשהייתי בהריון, חלמתי שאני יולדת בונבוניירה מלאה סוכריות. שוב, שקוף לחלוטין. פרויד לא היה לקוח ממני אפילו כסף על זה.
אבל אני אספר על אחד החלומות שהכי הצחיקו אותי. חלמתי לפני המון שנים, אבל אני לא שוכחת כי אני תמיד מספרת אותו.
חלמתי שאני חוצה איזה אולם גדול וסואן, כמו תחנת רכבת גדולה, גראנד סנטרל כזה. ומישהו שאני מכירה קורא לי מהצד הרחוק של האולם. אני מתחילה לחצות לכיוונו, ושמה לב שכל האנשים מסתובבים לנעוץ בי מבטים.
מתברר שאני ערומה לגמרי, לא לובשת כלום.
אז אני מגיעה אל המכר בצד הרחוק, ואומר לו, "שיו, איזה פדיחות, איך כולם פה ראו אותי ערומה… איזה מזל שזה רק חלום ולא קרה באמת."
ואז הוא אומר לי: "זה שזה רק חלום, את יודעת, וגם אני יודע, אבל כל האנשים פה באולם לא יודעים…"
גילי בר-הלל היא מתרגמת ועורכת ספרי ילדים, מקימת הוצאת "עוץ".
תְּנוּעַת עֵינַיִם מְהִירָה 