ויש הרבה פתרונים בחלום אחד

הלילות ממלאים את הימים והחושך שולט במרחב; לא פלא שבתקופה זו קוראים תמיד בפרשיות השבוע מאורעות עמוסים בחלומות. חלום יעקב, חלומות יוסף, חלומות שרי מצרים וחלומות פרעה, בכל שבוע אנו נפגשים עם מגוון של סמלים והתרחושיות מקראיים ליליים.

האמת היא שחשבתי שלא אכתוב על החלומות האלה. רק אם יהיה לי משהו מעניין במיוחד. למרבה ההפתעה ולשמחתי, גיליתי כמעט במקרה את פירושו של בעל הספר "דגל מחנה אפרים", הרב החסידי ונכדו של הבעל שם טוב – רבי משה חיים אפרים מסדילקוב. בפרשת 'וישב' מתגלגל יוסף אל הכלא המצרי, שם הוא פוגש בשני שרי הממלכה – שר המשקים ושר האופים. באחד הלילות חולם כל אחד מהם חלום, "ויאמר אליהם יוסף הלא לאלהים פתרונים, ספרו נא לי". יוסף, שיחסיו עם אחיו התדרדרו לטמיון בעקבות כמה חלומות שחלם, מציב עצמו כששליח האל המסוגל לפתור חלומות.

בפירושו על הפסוק חושף ה'דגל מחנה אפרים' כלל חשוב בפירוש חלומות – לפותר החלום יש חלק בחלום אשר מיועד גם לו. החלום הנו אגרת שנשלחת לא רק אל מי שחולם את החולם, אלא נשלחת גם למי ששומע את סיפור החלום. לכן נכתב בפסוק "פתרונים", ולא פתרון:

יש לומר שאמר יוסף 'הלא לאלהים פתרונים', לשון רבים, היינו שהרבה ענייני פתרונים יש בעניין החלום להרבה בני אדם, ואפשר יש גם כן צד פתרון שמוגע גם לי.

את הרעיון הזה מוצא המחבר גם במהותו של טקס הטבת חלום, שבו מי שחלום חלום רע מכנס שלושה מידידיו כדי שיהפכו את החלום לטוב. אותם ידידים שמתכנסים יחד, לפי מחבר הספר 'דגל מחנה אפרים', יש להם חלק מיוחד בחלום שמיועד דווקא אליהם:

על מה שאומרים בהטבת חלום 'סימן טוב ומזל טוב יהיה לנו' וכו', שהיה ראוי לומר 'סימן טוב יהיה לך', שעיקר הצורך הוא להיטיב להחולם, ואמר רבי ז"ל, שעניין החלום שייך גם כן להמיטיביו, שאותם שמטיבין להחולם יש להם צד נגיעה בהחלום, נמצא יש הרבה פתרונים בחלום אחד

אנו נוטים לתפוס את החלום כחוויה מאוד אישית, אשר אמורה לגלות לנו חלקים נסתרים מעולמנו הפנימי. אך פה אנו מגלים כי לחלום תפקיד הרבה יותר כללי ורחב, היות וחלומי האישי משמש ככלי להעברת מסרים לאנשים שסביבי, שכנראה ולא יכלו להגיע אליהם בצורה אחרת. כך יוצא שהחוויה האישית שהחולם חווה בלילה, לבדו, במיטתו הקטנה, היא חלק ממורכבות אנושית כללית, חלק משליחות של החולם אל העולם.

טקס הטבת החלום מטרתו להפוך את החוויה הקשה שחווה החולם הרע בלילה – לחוויה חברתית. הוא אוסף סביבו את יקיריו ויחד הם מרוממים אחד את השני, מטיבים זה לזה את הלילה ואת היום. אך הנה מגלה לנו מחבר הספר החסידי שטקס הטבת החלום גם תפקידו לחבר אותנו אל חיבור גדול יותר, על גילוי עצמי משותף, כמו גילוי סוד שמתגלה לחבורה מצומצמת. המיטבים אומרים לא רק 'סימן טוב ומזל טוב יהיה לך', אלא 'יהיה לנו', אנו חלק מהמאורע, הדברים שדנים בהם כאן רלוונטים גם לנו. ולא רק זה, אלא גם שמתגלה לנו שלחלומות הרעים שלנו, אלה שאנחנו נזקקים למאורע מיוחד כדי להבין אותם ולתקן אותם, דווקא הם משמשים כמעין כלי כמעט-נבואי, הם תוכן שצריך לשתף אותו עם הסביבה כדי שימצאו בו את עצמם, את הפתרונות לנסתרות הלב.

דיוקן של ג'קסון פואק, אנריקו באג', 1969

המבול, המדבר והמשיח בחלומו של ר' צדוק הכהן

רבּ צדוק הכהן מלובלין (1823 – 1900) היה רגיל לעמוד בלילות וללמוד תורה בקול רם ונישא. קולו היה נשמע בכל חלונות הבתים, ומסופר כי תושבי העיירה היו מתלוננים שמיום שהגיע הרב לגור לצידם לא עצם איש את עיניו.

אבל כנראה שבכל זאת היו כמה לילות שבהם עלה ר' צדוק על יצועו ועצם את עיניו, אחרת איך יכול היה לכתוב את "קונטרס דברי חלומות", בהם כתב דברי תורה עמוקים שנגלו לו בלילות? בהקדמה הקטנה שכתב לספר הקטן הזה, ניתן ללמוד קצת על החשיבות שבכתיבת החלומות שלנו מיד עם יקיצתנו:

"רשימת דברים שנתגלו לי בעזרת השם יתברך בחלום הלילה ממה שעלה בזכרוני… וחבל על דאבדין ומשתכחין כמה דברי תורה שחלמתי ולא רשמתים בשעתם אחר הקיצי משנתי ונשכחו ממני".

המאורע המשפיע ביותר בחייו של ר' צדוק היה התקשרותו לאדמו"ר מאיזביצא, רבי מרדכי יוסף ליינר בעל ספר "מי השילוח", שטעם מתורתו הייחודית והרדיקלית ניתן לטעום גם בתורת תלמידו האדוק. והרי זה פלא שחלום הוא שהוביל לדבקות זו של תלמיד ברבו. זהו החלום השלישי שמתעד ר' צדוק בקונטרס דברי חלומות, אותו חלם הכהן בשוכבו על מיטתו בעת ביקורו באיזביציא בשנת 1846. כבר מהפתיחה נראה שמדובר בחלום מיוחד: "חלם לי בהיותי באיזביצא שהיו מגלין לי דברים משורש נשמתי". ונדמה שר' צדוק מצא קשר בין מקום לינתו לבין הדברים הגדולים שנגלו לו. דווקא שם נחשפים בפניו קטעים משורש נשמתו. זה המקום שלו, כאן יפגוש את התורה שנשמתו צמאה לה.

ומהם אותם הדברים שנגלו לו? כך הוא כותב:

"היו אומרים לי כי הדור של משיח יהיה אותם הנפשות עצמן של דור המדבר והם עצמן אותן הנפשות של דור המבול. ואז השחיתו דרכם וחטא זה נקרא בספרים חטאת נעורים וכן אמרו בהם (בראשית ח, כ"א) כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו ותיקנו זה בדור המדבר והיה נקרא אז חסד נעורים כמו שכתוב (ירמיה ב, ב) זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ. והדור של משיח יהיה בסוד  תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי (תהלים קג, ה) שיהיה גם כן אותו הדור של חסד נעורים שיתחדש שנית. עד כאן תורף הדברים מה שאני זוכר עדיין".

צילום: חגית חצב

מה הם הדברים משורש נשמת ר' צדוק? דרכו הרוחנית של עם ישראל. באיזביצא מגלה ר' צדוק את המאפיינים השורשיים של עם ישראל, ומתוך כך גם שלו הוא. מעתה תהיה תורתו קשורה קשר הדוק בקדושת ישראל לאורך כל הדורות.

ננסה לבאר קצת את דברי החלום הנ"ל ואת התהליכים שעבר על פיו עם ישראל. בספרו המוכר של ר' צדוק "צדקת הצדיק", פסקה צה, הוא מביא את הדברים שחלם בחלום זה ומפרש אותם קצת יותר: "בימי הנעורים רתיחת התאווה מתגברת, ואז מרבה חטאים מצד יצר הרע רחמנא ליצלן, והם חטאת נעורים, וזה היה בדור המבול כמו שנאמר שם כי יצר לב האדם רע מנעוריו".

דור המבול היה דור של ענקים, נפילים, בעלי כוחות חיים עצומים שנותבו למקומות רעים, למימוש יצרים ותאוות במקום לבניית עולם מתוקן ושלם. בדומה לימי הנעורים שמאופיינים גם הם בכוחות אדירים שמבקשים לצאת לפועל, ימים של התפתחות גדולה, של חוויות אדירות וחדשות והרבה כח ורצון. ניתן להשתמש בהם לרעה כפי שעשו בני דור המבול, אך ניתן גם להשתמש בהם לטובה: "וגם כן מסוגל טוב הרבה מצד היצר הטוב וחשקות לדברי תורה, וזה היה דור המדבר כמו שנאמר וזָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר. והם עצמם אותם הנפשות, כמו שאמרו בזהר פנחס [רט"ז] עיין שם דהיו ראויים לקבל תורה במבול אילו זכו, ונשמת משה הייתה שם".

הכוחות האדירים של דור המבול שנותבו לרעה הם אותם הכוחות, ולמעשה גם אותן הנפשות, איתם פעלו דור המבול – דור שהיה ראוי למעמד הר סיני משלו. משה על פי הזוהר היה חלק מדור המבול, וחיכה לתת להם את התורה אך הם השתמשו בכוחותיהם לעשיית הרע, והדור הושמד והתורה חיכתה לדור אחר.

פבלו פיקאסו, הנשר. 1942

נפשות המדבר הן התיקון לנפשות המבול. וכפי שנפתח חלומו של ר' צדוק, גם בצדקת הצדיק הוא משווה את שני הדורות האלה לדורו של משיח, הממשיך את כוחותיהם ומתקנם: "ודורו של משיח – אז יהיה פעם שלישית אותו דור, בסוד מה שכתוב תחדש כנשר נעוריכי, ואז יהיה התיקון הגמור, שבאות בערבוביא חטאת נעורים וחסד נעורים, והטוב יגבר על הרע ויהפכו לטוב". דורו של משיח יהיה דור של אנשים שמורכבים משני הצדדים האלה – המבול והמדבר, כוחות אדירים שכוללים גם טוב וגם רע. אז מהו אם כן הייחוד של דור המשיח, מלבד השילוב המופלא הזה בין שני קטבים אלה? זהו "סוד תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי".

בפסוק זה מתהלים פונה נעים זמירות דוד המלך אל נפשו וקורא לה להתבונן בכל הטוב שעושה האל עמה. ומהי הטובה הגדולה כל כך בהתחדשות כנשר? "מצודות דוד" על הפסוק מפרש "כמו הנשר מחדש כנפיו מעשר שנים לעשר שנים וחוזר הוא לימי נעוריו כן תתחדש ימי נעוריו באמיץ כח ובבריאות". סוד התחדשות הנשר הוא סוד החזרה לימי הנעורים, באומץ, בכח, בבריאות. כדי להבין זאת לעומק נתבונן קצת במהלך חייו של הנשר.

הנשר הוא העוף הדורס בעל תוחלת החיים הארוכה ביותר – שבעים שנים. אלא שכדי להגיע לתוחלת זו עליו לעבור תהליך מורכב ביותר בדרך; בגיל ארבעים טלפיו כבר ארוכים וגמישים מדי והוא לא יכול לטרוף יותר כבעבר. המקור שלו מתעקם והוא כבר לא יכול לאכול כפי צרכו. הנוצות נעשות סמיכות ומסתבכות והוא מתקשה לעוף. עליו להחליט – לוותר על החיים ולמות או לעבור תהליך התחדשות ארוך ומפרך. כדי להמשיך בחייו הוא עף לראש ההר ומכה עם מקורו על סלע עד שהוא נתלש. לאחר מכן הוא ממתין עד אשר יצמח לו מקור חדש, עמו הוא יכול לתלוש את טלפיו הארוכים מדי. כאשר הטפרים החדשים צומחים הוא משתמש בהם כדי לתלוש את נוצות כנפיו הסמיכות יתר על המידה. משהשלים תהליך זה, לאחר מאה וחמישים יום של עקירה, צמיחה וטיפול, הוא יכול להתחיל שלב חדש בחייו, שלב מחודש, של חזרה לימי הנעורים בימי הבגרות.

זהו אם כן התהליך שנחשף לרב צדוק בחלומו. תהליך ההתחדשות של עם ישראל, בדמות הנשר המתמיד, ששוזר בתוכו דורות אדירים של תוהו ותיקון, שמהדהדים ומתגלים משורש נשמתו של הכהן, והם הם חיינו כיום.

 

---

 

פרטים על התהליך שעובר נשר מצאתי בפוסט מאת רמי ניר, פה: http://www.tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t26a3_0.html

"יהודי בלילה – מסע בעקבות חלומותיו של ר' נחמן מברסלב" מאת אלחנן ניר

עולמו הרוחני של האדם המחפש פשר לחיים מתנהל לרוב בפינג-פונג, רצוא-ושוב, בין עולמו הפנימי לעולם החיצוני. מתוך התבוננות בעולם, באנשים ובספרים נוצרת בו התרחשות פנימית המגלה בו צדדים חדשים שלא הכיר. עבור האדם היהודי השיא של התרחשות הזו קורה בעת לימוד תורה. בין אם זה לימוד בחברותא בין שני רעים, בין אם זה שיעור מפי מוסר כריזמטי יותר או פחות ובין אם זה בלימוד שבין האדם הלומד לספר עתיק ולאלוהיו. זהו מנהגו של עולם. אך צדיק ייחודי ועצמאי כר' נחמן לא עוצר שם. הוא לא מסתפק בתורה הכתובה ובזו העוברת בעל פה מדור לדור; זהו ביתו היציב כמובן, משם הוא יוצא ולשם הוא חוזר; אלא שלדבריו, הגורם המשפיע ביותר על עולמו הרוחני היה דווקא חלום-חזיון בהקיץ.  "וְאָמַר אֲסַפֵּר לָכֶם מַה שֶּׁרָאִיתִי וּתְסַפְּרוּ לִבְנֵיכֶם. אֶחָד הָיָה שׁוֹכֵב עַל הָאָרֶץ וּסְבִיבוֹ הָיוּ יוֹשְׁבִים עִגּוּל וּסְבִיב הָעִגּוּל עוֹד עִגּוּל וּסְבִיב הָעִגּוּל עוֹד עִגּוּל וְכֵן עוֹד כַּמָּה עִגּוּלִים וּסְבִיבָם הָיוּ יוֹשְׁבִים עוֹד כַּמָּה אֲנָשִׁים בְּלִי סֵדֶר… וּבְכָל מָקוֹם שֶׁפָּתַחְתִּי רָאִיתִי פֵּרוּשׁ עַל הַמַּעֲשֶׂה. כָּל זֶה שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ פֶּה אֶל פֶּה. וְאָמַר שֶׁכָּל הַתּוֹרוֹת שֶׁהוּא אוֹמֵר יֵשׁ בָּהֶם רְמָזִים מֵהַמַּעֲשֶׂה הַזּאת." (חיי מוהר"ן, פג). כל רעיון חדש, כל תובנה, כל הנהגה – מקורם באותו חלום.

בספרו החדש, "יהודי בלילה", צולל הרב והמשורר אלחנן ניר אל עולם החלומות של ר' נחמן. ניר ניגש אל החלומות לא כמו פסיכואנליטקאי הבא לפרק את החלום לסמלים ולנתח אותו בשפה קרה וטכנית. הוא קורא בחלום ושומע את הניגון שלו, אם נשתמש בשפתו של ר' נחמן, ומתוך כך מצליח לנגן אותו גם ממקומות חדשים, המקופלים בקרקעית חלומותיו של ר' נחמן. החלומות מהווים מרחב-תודעתי שממנו ניר דולה ומשקה תובנות קיומיות ואינטלקטואליות, המשמעותיות לחיים שלנו כאן, כיום.

כך למשל חלום של ר' נחמן על כלות המרקדות בחתונה שמתקיימת דווקא בבית המדרש לוקח את ניר לדיבור על גילוי העולם הנשי בעולם כגאולה, על המעבר "מאילמות בת אלפי שנים אל הקול והדיבור, מן ההעדר אל נוכחות מנטאלית, היסטורית ודתית" (עמ' 81). כך גם חלום של ר' נחמן על כסא שקיבל במתנה לפני ראש השנה ובו "הָיָה חָקוּק… כָּל צוּרוֹת שֶׁל כָּל בְּרוּאֵי עוֹלָם וְכָל אֶחָד הָיָה חָקוּק עִם בַּת זוּגוֹ אֶצְלוֹ וּבִשְׁבִיל זֶה נַעֲשִׂין תֵּכֶף שִׁדּוּכִים", מהווה פתח לדיבור על אמון של האדם בעצמו ועל היכולת ליצור קשר אמתי עם הזולת. החלום מאפשר לר' נחמן לגשת לראש השנה בצורה חדשה שבלי החלום אולי לא הייתה נחשפת. הוא מאפשר לו לחוות את היום מלא האימה והיראה מתוך תנועת נפש של השלמה ורוגע, של התמקמות דווקא במקום הטבעי והביתי של האדם, בכסא המיוחד לו, ולפגוש בו לא רק את אלהיו אלא גם את עצמו. גילוי זה מאפשר לו להפתח גם אל הזולת, אל האחר: "עצם המפגש עם הנוכחות הראשיתית שמייצג הכיסא, יוצר גל וזרם אדירים אצל כולם. כך מתגלה למול עינינו גל המבקש לפרוץ את מצבר הלבדיות הנעול ואת צינוק האנוכיות מלא החרדות… האמון בזולת עד כדי מסירת העצמי ושחרור השיפוטיות כלפיו אפשריים".

הקריאה בספרו של ניר מהנה ומתגמלת. לתובנות העומק המקוריות מתלוות התייחסויות ודוגמאות ממקורות תרבותיים שונים; שירים של זלדה וציטוטים של מורקאמי, פסיכותרפיסטים כמו ויניקוט וקוהוט לצד הפניות לפילוסופים פוסט-מודרניים כליוטר ופוקו, כל זאת כמובן לצד מקורות תלמודיים, קבליים וחסידיים מגוונים. היכולת הזו לחבר בין ישן לחדש, בין מסורת לקדמה, יוצרת יצירה רעננה ומקורית. מעשה זו דומה במידת מה לאומנות ה – Ready Made של תנועת הדאדא שפעלה בתחילת המאה עשרים. כך למשל גלגל אופניים שמונח על כסא ישיבה, כפי שחיבר האמן מרסל דושאן, יוצרים יחד יצירה חדשה שהיא לא כסא ולא גלגל, אלא משהו חדש ומופלא. כך גם חסידים ופילוסופים היושבים זה לצד זה יוצרים תמונה חדשה ומופלאה, שמגלה רבדים חדשים שלא יכלו להתגלות אחרת.

מרסן דושאן, גלגל אופניים

"צדיק הReady-Made" הוא מונח של אלחנן ניר עצמו. כך הוא מסביר את אחד מחלומותיו של ר' נחמן בו מופיע "צַדִּיק גָּדוֹל מִצַּדִּיקִים הַיְשָׁנִים שֶׁהָיָה מֻחְזָק לְצַדִּיק גָּדוֹל… אַךְ יֵשׁ לוֹ גּוּף מְלֻקָּט מִכַּמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים". עבור ניר זהו צדיק "מסוכסך", שמכיר בכשלים שלו, שאמנם לא מצליח להגיע לשלום פנימי אך מבקש את התיקון בלא הפסק. הוא עמל לקבל את קיומו, גוף שבור ומפוצל זהויות, ובכך לתקנו. קריאה בפרק זה עבור מי שמכיר את דמותו של מורו ורבו של ניר, הרב שג"ר, מגלה שאולי צדיק הרדי-מייד הוא הרב שג"ר בעצמו. כך ניר מעביר את הצדיק מהלך אקסיסטנציאלי תחילה המוביל למבט פוסט-מודרני בסופו, כתהליך שעבר הרב שג"ר: "במקום קיום מפוצל בין קיום ממשי לחשיבה רפלקטיבית עליו, מציע הצדיק – הממיר אידאולוגיה בזהות ואמת באמונה – לחיות ללא שניות; לתפוס את עצמו הקודם למהות… כך הוא מיטיב לזהות את עצמו עם גוף שבור ומפוצל זהויות זה… יש בהסכמה הזו גם צעד מלא ענווה וחירות, צעד שבהפנמתו ניתן להיחשף לעומק שבחיים ההיברידיים על פני אלו רצופי המונולוג ומלאי הוודאות" (עמ' 48).

אולי בדומה לכך, גם היופי והחידוש בחלומותיו של ר' נחמן נובעים מתזוזות קטנות של המרכיבים הרגילים של החיים היהודיים, ומתוך כך חשיפה של רובד חדש. החלומות מתרחשים ברובם בחלל היהודי המוכר – בית הכנסת, חתונות, השטייטל, וכך גם גיבוריהם – הצדיק, החתן, השופר וכו'. אבל דווקא במקומות המסורתיים האלה כל תנועה קטנה מהנורמה יוצרת מציאות חדשה, פלאית ומשונה. החתן המת, הצדיק ממקומות מטונפים, בית המדרש הריק ולחשושי האנשים, כולם משחקים במגרש הביתי – אך משחק אחר לגמרי. כמו התרגיל הדאדאיסטי המוכר – לוקחים טקסט מוכר, גוזרים את מילותיו ומסדרים אותן מחדש. החומר נשאר אותו חומר, אבל הצורה חדשה לגמרי. אלא שבניגוד לחוסר-המשמעות התהומית שביקשו הדאדאיסטים לזעוק, ר' נחמן זועק את המקומות הנסתרים של הנשמה, חושף את החריצים החשוכים שזקוקים לאור הנר, וזאת בזכות החלום. כמו תורותיו שנקראות כמו רצף אסוציאטיבי דמוי חלום, כך חלומותיו נקראים כמו תורות חולמניות שמטיילות בשדות חדשים.

בשולי הדברים נתייחס לסוגיה משמעותית עבור תולעי ספרים והיא שאלת הערות השוליים. מחלוקת קשה ניצבת בין תומכי הערות השוליים המופיעות בגוף הספר בתחתית העמוד לעומת אלה המעדיפים את ההערות מסודרות בסוף הספר על פי סדר הפרקים, כאשר על הקורא לקפץ כל פעם בין הטקסט להערות שבסוף. ב"יהודי בלילה" נבחרה השיטה השנייה, כאשר מלבד מראי מקום מלוות ההערות את הכתוב עם הרחבות לנאמר בספר, ציטוטים ממקורות קרובים, רקע היסטורי ועוד. במידת מה מהוות ההערות פתח למרחב התת-מודע של הספר. דוגמה יפה לכך היא הערה 15 לפרק "איך יוצאים מן הפתח", בה כותב המחבר: "באחד מימי ראש השנה באומן שוחח עמי משפיע ברסלבי. 'שכחתם את ר' נתן, את ההנהגות בפועל של ברסלב', טען כנגדי. 'יכול להיות' עניתי, 'אבל לפחות לא שכחנו את ר' נחמן, ואת החיפוש המתמיד שאפיינו אותו'".

---

יהודי בלילה – מסע בעקבות חלומותיו של ר' נחמן מברסלב, אלחנן ניר. 359 עמ'. ידיעות ספרים.

צבוט אותי, אני חולם

אנחנו מכירים מהסרטים את הדרך המוכרת לבדיקה האם אנו ערים או חולמים – צבוט עצמך! שהרי אם תרגיש את הכאב אתה וודאי ער, ואילו אם לא תחוש בו אתה וודאי חולם. האמת היא שמעולם לא יצא לי לנסות זאת על בשרי; אף פעם לא צבטתי עצמי כדי לגלות אם חולם אני או ער. מה שכן, אולי צבטתי את ידי כדי להרגיש אם היא נרדמה. גם זה משהו – היד צובטת עצמה כדי לבדוק אם היא חולמת או ערה…

מעשיה אחת שסיפר ר' נחמן נסובה סביב קבצן אחד שהפך במקרה למלך, תוך כדי שהוא ישן (איך בדיוק זה קורה? תקראו בהמשך). הוא מנסה לגלות מה הוא באמת – קבצן שחולם שהוא מלך או שחולם שהוא קבצן. כדי לגלות זאת הוא לא צובט עצמו, אבל הוא כן מגלה שמכה שחטף בקטטה עם קבצן אחר קיימת ומכאיבה. אך זה לא מספק אותו, אז הוא פונה לארון ספרים. שהרי אם הוא מלך אז הוא אמור להבין מה כתוב בספרים, ואילו אם הוא קבצן אז כמובן שלא. אז מה הוא באמת?

קארל הניג סימן, "קבצן"

 

"פעם אחת הייתה מדינה, שהנימוס [המנהג שלהם] היה, שכל שלוש שנים היו לוקחים מלך אחר, בזה האופן: היו יוצאים לשדה, והראשון שפגעו בו היו ממליכים אותו, אפילו סומא וחיגר. פעם אחת יצאו, ופגעו ראשון בבעטליר [קבצן] אחד שהיה שכור, ותכף לקחו אותו בכבוד והביאו אותו לפלטין המלך, והפשיטו את מלבושיו והלבישו אותו בגדי מלכות והכתירוהו בכתר מלכות, והיה שכור ולא ידע כלום, ויישן.
וכשנעור משנתו, וראה שהוא בפלטין של המלך ומלובש בגדי מלכות והמשוררים מזמרים, התפלא מאוד אם זה חלום. הלוא הוא זוכר שהיה מוטל באשפה. והכה באצבעו, שיכיר אם זה חלום או לא, וראה שאין זה חלום. על כן חשב שהוא באמת מלך, ורק שהוא בעטליר, היה חלום. אבל הוא זכר, שהוא התקוטט עם בעטליר אחר ונעשתה לו חבורה. ראה שעכשו יש החבורה, וראה ששניהם אינו חלום, ונתבלבל מזה.
ובא על המצאה חדשה, שילך לבית האחר שיש שם ספרים, ויראה אם מבין בספרים זה סימן שהמלך הוא אמת והבעטליר הוא חלום, ואם לא אינו יודע מה הוא. ולקח הספרים, ולא הבין הכתוב בהם. ונתישב בדעתו ואמר: אמת הוא שאני מלך, ומה שאינני מבין מפני שהכל אינם מבינים, והספרים אינם אלא רק לתכשיט.
וסיים רבנו ז"ל: כך הוא. בהמפורסמים של שקר, שרואים שעושים להם כבוד כזה ואינם מבינים מפני מה, ומתבלבלים בדעתם אם באמת הם מפורסמים או זה חלום. ואם אמת הוא כך, מדוע אינם משיגים שום דבר? ומתישבים בדוחק, שבאמת הם צדיקים, ומה שאינם משיגים מפני ששום צדיק אינו משיג ויודע. ובזה פוגמים באמונת חכמים".

החלום הוא הציר של הסיפור הזה. דרכו האדם מברר מי הוא באמת – האם הוא מה שהלבישו אותו ומספרים לו שזה הוא, או שהוא מה שהוא יודע על עצמו, מה שהוא זוכר שהיה. רק על ידי הבנת המציאות החלומית או החלום המציאותי יצליח הקבצן להבין מה הוא באמת. אבל בסוף, הקבצן נכנע ליצרים הפנימיים שלו, כראוי אולי לתפיסת האדם בשיטות פסיכולוגיות מסוימות. הוא מעדיף להכיל על המציאות את המאווים הפנימיים שלו, ולסדר אותה כרצונו. אפשר להבין אותו – האדמה רעדה מתחת רגליו; לקחו אותו וזרקו אותו למקום שהוא לא מכיר, שהוא לא חלם בכלל שיגיע אליו, ופתאום הוא צריך להבין איך מתנהלים בתוך זה. הכל רועד, הכל משתנה, אז גם ההשקפה על המציאות היא כזו. במידת מה, בכל אחד מאיתנו דרים זה לצד זה הקבצן החולם שהוא מלך והמלך החולם שהוא קבצן; מחד השאיפות הגדולות שלנו, הרצון לשנות, לעשות ולקדם, ומאידך הנטייה להתבטל, לשכב בשיכרות וחוסר מעש, להיכנע ליצרים ולתאוות. אבל אנחנו יכולים לבחור, לבחור את החלום שלנו.

---

את הסיפור פגשתי באחד מפרקי הספר "יהודי בלילה" של אלחנן ניר. הסיפור הודפס לראשונה בספר "כל סיפורי ר' נחמן מברסלב" שערך צבי מרק. הגרסה האינטרנטית נלקחה מהאתר הזה.

בְּרֶבַע שָׁעָה יְכוֹלִים לַעֲבר כָּל הַשִּׁבְעִים שָׁנָה – העולם כחלום ע"פ רבי נחמן

אתמול לפנות בוקר העירה אותי אשתי מחלום, שכבר איני זוכר מה היה בו, אל מציאות חלומית בפני עצמה: "אני יולדת, קח אותי לבית החולים". כמה שעות אחר כך החזקנו בידינו בן קטן וחמוד.

הנה משהו קטן שהספקתי להתחיל לכתוב עוד לפני

---

הזמן הוא מציאות נבראת. לפני שהיה עולם – לא היה זמן. "הַשֵּׁם יִתְבָּרַך הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן" וזה פלא גדול. ובכל זאת, מספר לנו ר' נחמן שיש לנו אפשרות להבין קצת מהי מציאות שמעל לזמן – על ידי החלום.

בַּחֲלוֹם, שֶׁאָז הַשֵּׂכֶל נִסְתַּלֵּק, וְאֵין לוֹ רַק כּחַ הַמְדַמֶּה [נשאר לאדם רק כח הדמיון] אֲזַי בְּרֶבַע שָׁעָה יְכוֹלִים לַעֲבר כָּל הַשִּׁבְעִים שָׁנָה כַּאֲשֶׁר נִדְמֶה בַּחֲלוֹם שֶׁעוֹבֵר וְהוֹלֵך כַּמָּה וְכַמָּה זְמַנִּים בְּשָׁעָה מֻעֶטֶת מְאד וְאַחַר כָּך כְּשֶׁנִּתְעוֹרְרִים מֵהַשֵּׁנָה אֲזַי רוֹאִים, שֶׁכָּל אֵלּוּ הַזְּמַנִּים וְהַשִּׁבְעִים שָׁנָה שֶׁעָבְרוּ בַּחֲלוֹם הוּא זְמַן מֻעָט מְאד (ליקוטי מוהר"ן תנינא, סא)

בחלום יכול החלום לדלג בין מציאות זמנית אחת לזו האחרת – הוא יכול לראות עצמו כילד בגן המשחקים ושניה אחת אחרי זה הוא כבר סבא עם נכדים על הברכיים, עם זיכרונות מלימודיו באוניברסיטה. יכול האדם לראות בחלומו מהלך חיים שלם וכשיתעורר יבין שעברה רק רבע שעה של חלום.

בחלום שולט הדמיון – הכח המדמה – אולי החלק הגמיש ביותר בתודעתנו. השכל פועל באמצעות מהלכים לוגיים, היקשיים, ומוכרח להיצמד לעובדות ולזמנים המדויקים. אך הדמיון מסוגל לדלג ממקום למקום, משעה לשעה, ולא יחוש בסתירה פנימית. "כִּי בַּחֲלוֹם, שֶׁאָז הַשֵּׂכֶל נִסְתַּלֵּק, וְאֵין לוֹ רַק כּחַ הַמְדַמֶּה אֲזַי בְּרֶבַע שָׁעָה יְכוֹלִים לַעֲבר כָּל הַשִּׁבְעִים שָׁנָה".

כִּי כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין שֶׁיְּכוֹלִין לַעֲבר שִׁבְעִים שָׁנָה בַּחֲלוֹם וּבֶאֱמֶת אָנוּ יוֹדְעִין אַחַר כָּך בַּשֵּׂכֶל שֶׁלָּנוּ שֶׁהוּא רַק רֶבַע שָׁעָה כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ, מַה שֶּׁנֶּחֱשָׁב לְפִי שִׂכְלֵנוּ שִׁבְעִים שָׁנָה מַמָּשׁ הוּא בַּשֵּׂכֶל הַגָּבוֹהַּ לְמַעְלָה יוֹתֵר רַק רֶבַע שָׁעָה.

השכל הכרחי לאדם, בלעדיו הדמיון יפיל אותו על המקומות השפלים שבו. השכל מרומם את כח הדמיון. הוא מאפשר לאדם להבין, לנתח ולאמת את המתרחש בחלומותיו. הוא יודע להבין שבפועל עברה רק רבע שעה למרות שבחלום חלפו להן שבעים שנים. ר' נחמן מספר לנו שגם לעולם יש שכל גבוה יותר מהשכל  בו הוא מונהג. כמו שאנו מסוגלים להעביר שבעים שנה חלומיות ברבע שעה ממשית – כך ישנה מציאות עליונה יותר שמבחינתה שבעים שנות חיי האדם הינן רבע שעה עליונה, שמימית:

אַף עַל פִּי שֶׁאֶצְלֵנוּ לְפִי שִׂכְלֵנוּ נִדְמֶה שֶׁזֶּהוּ זְמַן שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה, בַּשֵּׂכֶל הַגָּדוֹל יוֹתֵר הוּא רַק רֶבַע שָׁעָה. וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה שֶׁבַּשֵּׂכֶל שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עוֹד יוֹתֵר לְמַעְלָה גַּם אוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁבַּשֵּׂכֶל הַגָּבוֹהַּ מִשִּׂכְלֵנוּ אֵינוֹ נֶחֱשָׁב שָׁם, בַּשֵּׂכֶל הַגָּבוֹהַּ עוֹד יוֹתֵר רַק לִזְמַן מֻעָט וּפָחוּת מְאד וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה עַד אֲשֶׁר יֵשׁ שֵׂכֶל גָּבוֹהַּ כָּל כָּך שֶׁשָּׁם כָּל הַזְּמַן כֻּלּוֹ אֵינוֹ נֶחֱשָׁב כְּלָל כִּי מֵחֲמַת גּדֶל הַשֵּׂכֶל מְאד.

המציאות מורכבת מרבדים רוחניים שונים. בימים של לאות, קיבעון ותסכול אנו מצליחים לראות רק את הצד הנוקשה שלהם, שחולף לאטו שניה אחר שניה, דקה אחר דקה, לקצב השעון. אך כשאנו מצליחים לרומם את נקודת מבטנו אנחנו מצליחים להשתחל אל מקומה של נקודת המבט העליונה החושפת את הגמישות הרוחנית שבמציאות, את השבעים שנה שבעצם מלמעלה הן רק רבע שעה.

אם ננתח בצורה לוגית את המהלך שפורש כאן ר' נחמן נמצא שלמעשה חיינו הם מעין חלום של עולם עליון יותר. כפי שהחלום שלנו נפרש על פני שבעים שנים וכשבפועל במציאות שלנו עברה רק רבע שעה, כך השבעים שנים שלנו בעולם הזה הן רק חלום עבור העולם העליון יותר, שבו מדובר סך הכל ב"רבע שעה שמימית".

אדם יכול לחיות חיים שלמים ולחכות שיגמרו. שהדקות יעברו. באמצעות עבודה נכונה של שכל ודמיון ניתן להתגבר על גבולות הזמן והמקום ולחיות חיים רעננים, שמטפסים מעלה מעלה וחושפים את נקודת המבט החלומית על המציאות – זו שמדלגת בין זמנים ומקומות כאוות נפשה.

וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה עַד שֶׁהַמָּקוֹם נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי רַק שֶׁבְּשִׂכְלֵנוּ אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין כָּל זֶה כְּמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בַּחֲלוֹם אֶת הָאֱמֶת שֶׁכָּל אוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁנִּדְמֶה בַּחֲלוֹם אֵינוֹ כְּלוּם בֶּאֱמֶת כְּמוֹ כֵן גַּם אָנוּ אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהָבִין שֶׁכָּל הַזְּמַן שֶׁלָּנוּ אֵינוֹ כְּלוּם לְמַעְלָה בַּשֵּׂכֶל הַגָּבוֹהַּ כַּנַּ"ל.

---