רבי יוסף חיים, מקובל ירושלמי נודע, לא תכנן לצאת מגבולות העיר העתיקה; כל ימיו ישב ולימד את תורת הקבלה. אך כשתלמיד צעיר חשף בפניו ספרות חול, העוסקת בעולמות בדויים ומדומיינים, משהו בתוכו נפרץ. אט אט הפך המקובל המכונס, בעל כרחו כמעט, לסופר. מול עיניהם המשתאות של אשתו, ילדיו, ושל אנשי הקהילה שבה חי כל חייו – החל רבי יוסף חיים להקדיש את עתותיו לכתיבה אמנותית, לפקוד חנויות ספרים וכנסים אקדמיים, להקים כתב עת ספרותי בשם "עתיק יומין", ולהיות מחוזר על ידי הוצאות ספרים ועיתונאיות נמרצות. ככל שרבי יוסף חיים מְפַנה מקום לכתיבה אמנותית, המילים בעולמו מתקשות יותר ויותר לבאר את המציאות. הגבול בין בדיון לממשות, ובין אמת לבין מעשה רמייה – הולך ונסדק. רבי יוסף חיים מתרושש בהדרגה מן הוודאויות שאכלסו את חייו הקודמים, ויוצא למסע בעקבות מקובל צעיר ואלמוני, אשף־ מילים, בניסיון להשיב לעצמו שליטה על חייו.
הספר ראה אור בהוצאת פרדס כחלק מסדרת גומחה בעריכת מוריה דיין קודיש ויגאל שוורץ. ניתן להזמינו באתר ההוצאה ובחנויות.
תְּנוּעַת עֵינַיִם מְהִירָה 
מרגש. בהצלחה רבה
אהבתיאהבתי