עִיִי־עֵינַיִם, תַּכְרִיכִים בַּחֲלֹם – שירים מאת איתי עקירב

עד קצה הראיה

'יוֹם צָעַקְתִּי בַלַּיְלָה נֶגְדֶּךָ' – תהילים פח

דָּבָר־מָה כִּמְעַט נִמְחַק, וַאֲנִי מְנַסֶּה לְגָרֵד וּלְהַעְנִיק לוֹ שֵׁם. לֹא זָכַרְתִּי מָה בְּדִיּוּק, רַק יָדַעְתִּי שֶׁבְּזִכָּרוֹן מְדֻבָּר, כָּזֶה שֶׁאַיִן בִּיכָלְתִּי לְחַבֵּק כְּמוֹ אֶת בְּנִי נָתָן שֶׁאֵינוֹ בֵּן־הָחַיִּים, אַךְ גַּם לִשְׁכֹּחַ. הַאִם אָדָם הָיָה הוּא? רַעַשׁ? עוֹרֵב לָבָן? אוֹ שֶׁמָּא כְּאֵב סִימָן הַמַּסְמֵר שֶׁעַל הַקִּיר? וְאוּלַי בִּכְלָל הָיְתָה מִטְרִיָּה עֲזוּבָה בָּרְחוֹב חָבוּט גֶּשֶׁם. כְּבָר אֵינִי יוֹדֵעַ, רַק שׁוֹמֵעַ אֶת חֲרִיקַת הָרוּחַ בְּחַלּוֹן שֶׁמַּפְרִיעָה אֶת שְׁנָתִי.

וַאֲנִי נֶאֱבַק בּוֹ, בַּפְּרָטִים הַקְּטַנִּים וְנֶעְלָמִים, וְהוֹלֵךְ לְאִבּוּד, מְחַפֵּשׂ קָצֶה חוּט, מַשֶׁהוּ לִמְשֹׁךְ בּוֹ, לִפְרֹם מִן הַבַּד, מֵאִי־הַוַדָּאוּת: חַדְרֵי־הַמַּדְרֵגוֹת הָעֲלוּמִים בָּהֶם יָרַדְתִּי. רַק צְרִימַת הָחִכּוּךְ וְהַמוּחֲשִׁיּוּת כַּמְּעַיֵּן עִקְצוּץ בָּעֹר דָּאֲגוּ שֶׁלֹּא אֶשְׁכַּח, שֶׁלֹּא אָשׁוּב לִישׁוֹן עוֹד אֶת אוֹתוֹ לַיְלָה. וַאֲנִי כְּנוֹפֵל בְּתוֹךְ הַזִּכָּרוֹן הֶחָשׁוּךְ וְהַמַּסְתִּיר, זִכְּרוֹן כַּפּוֹת יָדָיו שֶׁל אֲבִי, הַמְּגַשְּׁשׁוֹת בַּמַּגִּירָה אֲחַר דָּבָר־מָה מוֹעִיל: מַבְרֵג וְאוּלַי מִשְׁקָפִי רְאִיָּה, הַבְחָנָתִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר שָׁקֵט, בַשַּׁחַר, לָבוּשׁ בְּשִׂמְלַת כַּלָּה.

אֱלֹהִים הָיָה שָׁם. יָדַעְתִּי.

the-night-1952 Pierre Alechinsky.jpg
הלילה, פייר אלצ'ינסקי, 1952

שיר ערש

אֲבִי־שֶׁלִּי, כְּשֶׁאַתָּה כְּבַר יַשֵּׁן

רֵיק מִכֹּל מַחְשָׁבָה חִיּוּנֶיֶת

וְאֵין קוֹל נְקִישָׁה בָּאֲוִיר

רַק דְּבוֹרֵי הַקַּיִץ

עוֹד יוֹנְקוֹת משׁוֹשַׁנַּת

הָאוֹר. תֵּן לַגּוּף הֶעָיֵף וְהַכְבֵּד שֶׁלְּ

ךָ לְהִסָּחֵף כְאַסְדָּה

בְּתוֹךְ גָּדוֹת הַחֲלוֹם.

הַמָּוֶת הַמָּתוֹק בְּיוֹתֵר.

תִּשְׁמְעִי, הַבֹּקֶר כְּבָר כָּאן. וְגַם אִם אַיִן כֹּל נְהָרָה בַּחַלּוֹן, מַשֶׁהוּ חָדָשׁ עוֹרֵב לָנוּ. הַיּוֹנִים יָשׁוּבוּ בְּדַרְכָּן לְקונֵן בְּקוֹרַת הַגָּג, וְיַּמָּאִים יוֹדְעֵי־יָם יִפְרְקוּ סְחוֹרוֹת מֵאֳנִיּוֹת, וְהֶחָלָב יִמְזֹג לְתוֹךְ כּוֹסוֹת זְכוּכִית, אֲנִי יוֹדֵעַ.

וְתוֹהֶה לְעַצְמִי, שֶׁאַתְּ עוֹד יָשְׁנָה לְאַחַר לַיִל קְרָב אָרוֹךְ, מְנַסָּה לִמְצֹא קְצָת רוֹךְ בַּכָּרִית הַנּוֹצוֹת. הַאִם גַּם אַתְּ רֹאָהּ, אֶת נֵס הַקִּיּוּם הַקָּטָן, שֶׁבְּרֶגַע זֶה מַמָּשׁ מֵעִיד עַל הֱיוֹתֵנוּ, רֵעִים, כָּאלָה שֶׁנִּשְׁאָרִים גַּם־ לְאַחַר הַדָּם.

hazelwood-2nd-avenue-1984 ROBERT QUALTERS.jpg
הייזלווד, השדרה השנייה, רוברט קוולטרס, 1984

שְׁעַת הַחֹשֶׁךְ

רַבָּה וּ־

גְדוֹלָה מְכַסָּה עָלֵינוּ שְׂמִיכוֹת

יְלָדִים.

נוֹטַעַת בָּנוּ

עִיִי־עֵינַיִם

תַּכְרִיכִים בַּחֲלֹם.

בְּאֵין שִׁיר

עֶרֶשׂ, רַק הַשֶּׁקֶט

הַהֵד.


איתי עקירב, יליד 1984, הוא משורר, מפיק ובמאי קולנוע ישראלי. ספר שיריו הראשון, דברים שהשארנו באש, ראה אור בתמיכת הקרן לירושלים ובהוצאת חד"פ.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s