ישות שעשויה להשתנות ממש בקרוב – ריאיון עם המוזיקאי Saccadic Eye Motion

Silver Soul, אלבומו חדש של המוזיקאי Saccadic Eye Motion יצא לאוויר העולם בשבועות האחרונים, אלבום Dream-pop השופע באווירה חלומית ייחודית. ניצלנו את ההזדמנות כדי לדבר עם האיש שמאחורי הפרויקט המעניין שלא מרבה לחשוף את עצמו.
שלום, אשמח אם בתור התחלה תוכל לספר קצת על הרקע ממנו אתה מגיע.
אני דרימר מוצהר וזה בגדול מה שאוכל לומר על עצמי. ואולי רק עוד קצת… גדלתי במרחבים העצומים של המדבר, עד היום איוושת רוח קלילה עשויה לעורר בי זיכרון עמום של רוחות מדבריות רכות הספוגות ריח מאוד מסוים שיש רק שם, אל-ריח + חול כזה אבקתי שנכנס לעיניים, תענוג. בגיל העשרה עברנו לעיר הגדולה ומאז אני חי בערים הגדולות. מקצתן הסבו לי עונג בתקופות שונות בחיי ואחרות החיו קלסטרופוביות רדומות או הרבה יותר מזה, שנאה עזה לאורבניות המתישה. לפני העשייה המוזיקלית כתבתי כמה שנים על מוזיקה והיום אני מעצב חוויית משתמש בעולם האמיתי. זו הדמות שלי, לטוב לרע ולאין ברירה.

תוכל לספר גם על ההרכב – כמה זמן הוא פעיל? מה החזון שעומד מאחורי ההרכב? יצא  עכשיו אלבום חדש – הוא שונה משאר האלבומים, יש בו משהו חדש ייחודי?

 

הו תודה, זו מחמאה אדירה 🙂 אך מאחורי Saccadic Ere Motion אין הרכב, זה אדם אחד מול מק אחד, מספר גיטרות (חשמליות, אקוסטיות, קלאסיות), כלי הקשה משונים, מקלות סושי, קצת קלידים, הרבה אבק ומידי [MIDI]. לכאורה הסאונד שנוצר הוא סוג של תאונת עבודה סלש סימביוזה משונה בין כלי נגינה חיים לשירבולים ממוחשבים, כל אלה תומכים בעשייה האינדיבידואלית מזה כעשור, העובדה שמכל זה יצאה לה פה ושם גם מוזיקה שבני אדם מסוגלים להנות ממנה, ובכן, זה באמת מפתיע אותי עד היום.

אין פה חזון, יש מוטיב חווייתי, ספונטני בעיקרו. באופן מודע לחלוטין אני מקליט את כל החומרים לייב, ללא הכנות או חזרות מכל סוג שהוא ולכן גם אין באפשרותי לנגן אותם שוב, כי אני לא זוכר מה לעזאזל עשיתי, מתסכל כן. רוב ההקלטות שלי מתבצעות באופן מיידי, כל שנדרש היא לחיצה קטנה על כפתור והערוץ הראשון שיחל הרפתקאה חדשה ומהורהרת כבר רץ לו מעצמו. בשלב זה אולי יהיה מעניין לדעת ש90% מהתופים שהקלטתי בעשור האחרון הם למעשה לופים, פטרנים מחזוריים של מכשירים אנליטים ומתמטיים שנקרא להם: אלגוריתם או סתם קוד – לא שם מתופף אנושי אחד מלבד באלבום הראשון.

 

סקדיק

 

 

במהלך השנים היו שיתופי פעולה שונים ומשונים, חלקם מוצלחים, במסגרות שונות, אך SEM מקליט בגפו מאז וכנראה לתמיד כי ככה יוצא לו מה שיוצא לו. לא תמיד כתבתי שירים, הסיבה העיקרית בגינה התחלתי להקליט מוזיקה באופן די אובססיבי, היא החוויה יוצאת הדופן של אקט ההקלטה שנועד לתעד משהו, הלך רוח, הווייה, ישות שעשויה להתשנות ממש בקרוב. כדי לזכור מי או מה הייתי או עשיתי לפני השינוי האחרון… אני מקליט. המוזיקה שלי היא סוג של יומן שעוזר לי להתמודד עם כל מיני חוויות אישיות בזמן אמת או באופן רטרואקטיבי בגפו הם בדרך כלל חיים די מונוטוניים, אולי זו גם הסיבה לקווי הדמיון החזקים מאוד בין הקטעים האינסטרומנטליים או השירים לאורך העשור האחרון.

 

אתה מגדיר את הסגנון שלך כ'דרים פופ'. תוכל להסביר מה זה מבחינתך דרים-פופ? מה מאפיין דרים-פופ ומה מבדיל אותו מפופ רגיל?
 דרים פופ הוא מונח נורא טינאייג' כזה, שכיף להשתמש בו. אני כבר מזמן לא טינאייג'ר. אני כן אאוטסיידר מטבעי אבל דרים פופ כנראה שייך לצעירים. אני מניח שדרים פופ זו האלטרנטיבה המהורהרת והאיטית יותר לחיים המטורללים שם בחוץ, אולי הכל החל באיזה נסיון צנוע להרגע עם ביס קטן של אמבייאנט? אני למשל לא ממש יודע להגדיר את מה שאני עושה וזה כנראה, לא בדיוק דרים פופ, יוצא לי יותר סמיך כזה, כמו ג'אז. לרוב זה די אינטנסיבי, לא לגמרי אוורירי, קשה מאוד לסחוב עד הסוף ולרוב האנשים אין בכלל כוחות לקטעים של 14 דקות, ולכן דרים בעיני לא תמיד קשור לפופ.
תוכל להמליץ על הרכבי דרים-פופ טובים? (אני מאוד אוהב את The Radio Dept)
גם אני מאוד אוהב את היצירה של The Radio Dept וגם את העובדה שהם ארופאיים, אני עוקב אחריהם כבר שנים, קסם. הרכבים נוספים שאוכל אולי לסווג כדרים פופ: בריאן אינו עושה את זה כבר מיליוני שנים, Beach House כמובן אבל גם Andu Shauf הקנדי נשמע לי דרים וגם C Duncan הבריטי, אפילו PURE X נשמעים לי דרים פופ ובסופו של יום The Holydrug Couple מצ'ילה מספקים חוויה די חלומית. אבל הכי דרים בעיני הם: ,Dub Tractor ,Nonokeen, The American Analog Set וכמובן Spiritualized.
כיצד החלומות משפיעים על היצירה שלך? יש שירים שכתבת בהשפעת חלומות?
אני אישית לא זוכר חלומות מכל מיני סיבות שאין לי מושג מה הן, אך חשוב לציין שאני חי חיים מלאי הרהורים ומקפיד לשמור על איזון סביר של הרהור + נימנום כדי לשמר סטטוס-קוו שפוי. עם זאת, חלומות תמיד סיקרנו אותי כמו גם מערכות יחסים בין בני אדם. הסרט ׳עד סוף העולם׳ לוים ונדרס (דרימר אהוב במיוחד), הוא שילוב מעורר השראה בין כל תחומי העניין שמכילה היצירה המוזיקלית שלי: טכנולוגיה גוססת, דימדומים של שעות בוקר מוקדמות וקשרים מתמוססים בין שני אנשים.
ההגדרה המדעית של סקדיק אייס מושן היא תנועה של העיניים בין שני חפצים שונים, אאבל נדמה שהמוזיקה שלך מבקשת להשאר דווקא במקום אחד, לשהות בו, להתהלך בו. האם אתה מנסה ליצור במוזיקה שלך משהו יציב או משוטט דווקא? איך היית מאפיין את הקשר בין השם שבחרת למוזיקה שאתה יוצר?
זו באמת שאלה מדהימה אבל אין לי שמץ. אני נהנה מאוד לנגן שוב ושוב את אותו צליל מוצלח וכך נדמה אולי שאני נוכח במקום אחד אבל בעצם, אני בכלל לא נוכח כשאני מנגן, אני במקום אחר לגמרי, אני משהו אחר. אני חושב שהשם הזה – Saccadic Eye Motion נשמע לי מסתורי וגם מדעי בו זמנית וזו אולי הסיבה שבחרתי וגם חיפשתי שם שאף אחד אחר עוד לא השתמש בו, משימה לא פשוטה בכלל.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s